דורית השדה היא מין קטן ועדין שגדל בשטחים מופרעים, שולי שדות, גינות ומשתלות. מראהו אופייני מאוד למינים ממשפחת הציפורניים (Caryophyllaceae), שהם עדינים, כפולי עלים, לבנים ונחבאים אל הכלים. השם של המשפחה משמר זיכרון מהימים שבהם היו כאלה שכתבו בעט ציפורן (בילדותי). עט הציפורן שאפשר כתיבה תמה ומחשבה על כל מילה, נעלם מהעולם האמיתי לטובת עטים חד-פעמיים נוחים וזולים. עלי הכותרת של הציפורן הזכירו את צורת הציפורן של העט. יש כאן יותר מן הסמליות. פרחי הציפורן הם יפים מאוד, מקשטים גינות ומככבים ברומנים, אבל כמעט שאינם משמשים לדבר הבסיסי ביותר - למאכל.

עד כה מצאתי בעברית ארבעה שמות לצמח, הרבה יותר מדיי לצמח כה זעיר. אולי זה המחיר לכך שהאקדמיה ללשון עברית כבר אינה עוסקת בנומנקלטורה. אספר, אספרגולריה, אספרגולת השדה, ספרגולה, הם כולם גלגולים שונים של צליל השם הלטיני, ועכשיו דורית, שם עברי למהדרין.

צמח הדורית הוא קטנטן, אין הרבה מה לאכול בו, אבל הוא נפוץ מאוד בסביבות האדם, על יד בתי מגורים ועל יד שטחים חקלאיים. לרוב הדורית גדלה במרוכז, באוכלוסיות צפופות, דבר שמסייע בליקוט. גודל הצמח הוא שניים עד ארבעה ס"מ, אולם בתנאים אידיאליים הוא יכול להגיע גם עד 40 ס"מ.

התפוצה של המין היא בעיקר באירופה, מהים התיכון וצפונה בואכה רוסיה וסקנדינביה. באחד המחוזות של ויילס שבאנגליה (Montgomeryshire) הדורית נחשבת לצמח הלאומי. בסקנדינביה, אזור שידע קור ורעב, הרבו יחסית לאכול אותה. הם אכלו את העלים בסלט או בתבשיל, והזרעים שימשו תחליף או תוספת לקמח.

הפרחים פורחים אחד אחד, והם מחומשים ולבנים. בסיום עונת הגידול נותרים כמה פירות המכילים זרעים. הפירות אינם נפתחים, והזרעים נשארים צמודים לצמח האם. איסוף של הצמח היבש בזמן המתאים מאפשר ניפוי ודיש בקלות יחסית, עדיין לא משהו שאנשי דורנו השבעים יעשו בשביל להשיג קמח; אולי בשביל החוויה.

הצמחים זעירים, אבל הם גדלים בדרך כלל במסות (עומד) גדולות. העלים נאכלים וגם הזרעים של הצמח נאספים, ובעיתות מצוקה אופים לחם מקמח שמכינים מהם. הזרעים מכילים כמות רבה יחסית של שמן, ועל כן הם נאספים. לא מצאתי עדויות על המנהג לאכול אותם כיום אלא רק בספרים שמתארים את מה שהיה פעם. במקום אחד נאמר שהזרעים נאכלים כשאין מה לאכול, ובמקום אחר נאמר שזה "אוכל של נשים", בשל הסבלנות הדרושה לאיסוף הזרעים ובשל ריכוזי השומן.

כמעט נגמרה העונה עד שמצאתי צמחי דורית להכין מהם סלט, כביטוי לנשיות. לא השארתי בצלחת, אבל גם לא מיררתי בבכי על כך שלא מצאתי פרטים נוספים.