דו-קרן המדברית הוא צמח חד-שנתי שגדל במדבר. הוא משתייך למשפחת המצליבים, ועל כן אפשר לטעום וליהנות ממנו ללא חשש. לדו-קרן המדברית יש פרחים צהובים, לא גדולים, המקובצים לתפרחת צפופה. התפרחת מתארכת בעת הבשלת הפירות. הכבוד שהצמח רוחש למאביקים ולנוחיותם ועל כן מקבץ אותם, מתחלף ברצון להגביה את הזרעים, להרחיק אותם מהנמלים שעל האדמה ולהגביר את מרחק התפוצה שלהם כשינשרו מהפרי. בעבר ובחלק מהמפרסומים עדיין נשמר השם המשולב במילה אחת, דוקרן.

בשנים גשומות אנחנו רואים הרבה פרטים של דו-קרן, ובשנים שחונות פחות. גם גודל הפרטים משתנה בהתאם לתנאי הסביבה. צמח ששפר גורלו ונבט בפינה או בשנה עשירה במים מפתח צמח גדול שיבשיל מאות זרעים, ומי שמתקשה יישאר קטן ויבשיל זרעים אחדים. כמו שאר בני המדבר, הדו-קרן קשוב לטבע ומנצל את מרב המשאבים העומדים לרשותו. כמו צמחים חד-שנתיים אחרים הוא צריך למלא את חובתו ולייצר זרעים מדי שנה. חלקם ינבטו מייד, וחלקם יישארו בקרקע בהמתנה לשנים הבאות. בכל קציץ, ה"תרמיל" של משפחת המצליבים, מתפתחים כעשרה זרעים, ובקצה שלו שתי קרניים שהקנו לצמח את שמו.

תפוצתו העולמית של דו-קרן המדברית היא ברצועת המדבריות, במדבריות צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה. הוא מותאם לתנאי המחסור במדבר, אולם במקומות עשירים במים התכונה הזאת היא בעוכריו ומינים אחרים קלי נביטה ורמי גדילה מנצחים בהם.

מעניין שהפרחים של משפחת המצליבים כל כך דומים זה לזה והפירות כל כך מגוונים. כל סטייה בצורת הפרח עלולה לגרום לאובדן המאביקים, וכל פיתוח של צורת הפרי יכול לגרום להצלחה בפיזור הזרעים. במקרה של הדו-קרן המדברי, הפרי משמש מעין שעון גשם: ביובש הוא נשאר סגור, שומר על הזרעים שלא יתפזרו על הקרקע ומייד ייאכלו על ידי נמלים וציפורים. טיפות הגשם שמכות על הפרי גורמות לפתיחה שלו ולפיזור של הזרעים מלמעלה למטה. עם הגשם יש לקחת סיכון, לפזר את הזרעים ולצפות שינבטו ויגדלו לפרוח ולהבשיל.

העלים, הפרחים והפירות הצעירים מתאימים למאכל, ומכיוון שמצאתי אותם ביום שבו הפשרתי בשר להכנת קציצות שילבתי אותם בהן. אפשר כמובן להוסיף אותם לקציצת ירקות או לקציצות אורז, או להתפרע בסלטים ובמרקים.