דם המכבים האדום הוא נציג מיוחד של משפחת המורכבים (Compositae). כמו אצל כל בני המשפחה, מה שנראה כמו פרח הוא למעשה תפרחת. דהיינו, הרבה פרחים מקובצים יחד. מבחינה אנטומית הם פרחים רבים שמתפקדים כיחידת האבקה - פרח, להשקפת עולמם של המאביקים ושל רוב העם.

במגדיר הצמחים מוזכרים שלושה מינים של דם המכבים, אך בשטח פוגשים רק מין אחד. שני המינים הנוספים הם נדירים מאוד, והם גדלים בגולן ובמדינת ירדן. רק יחידי סגולה זכו לפגוש אותם, והאחרים אפילו אם חלפו על פניהם בוודאי שייכו אותם למין דם המכבים האדום שהוא נפוץ מאוד. בסוג דם המכבים כ-600 מינים בעולם; אחד מהם עלה לישראל. בשנת 1983 חילק אותם החוקר הילרד (Hillard), מומחה לדם המכבים, ל-30 קבוצות, אך זה עדיין סוג קשה ומסובך מאוד להגדרה. למזלנו, רק מין אחד נפוץ בבתות ובחורשים של ישראל, ואנחנו מסתדרים עם שמו.

מלבד דם המכבים האדום שגדל אצלנו בר אפשר למצוא עוד מין אחד או שניים בתרבות. לחלק מהם פרחים לשוניים בצבעי זהב וורוד, וגם הם כמו מין הבר צמחים שמתייבשים ושומרים על יופיים לזמן רב. לדם המכבים האדום פרחים זעירים שצבעם צהוב. הפרח מלווה בחפים אדומים, קשקשים יבשושיים שצבעם נשמר זמן רב. הצבע האדום שלהם חזק ואינו דוהה. הם מה שקוראים לו בחנויות הפרחים "אלמוות". על כן נבחר דם המכבים מבין כל הפרחים האדומים הרבים שפורחים אצלנו להזכיר את דמם של המכבים ושל הגיבורים בני ימינו. על פי חוקי מדינת ישראל, דם המכבים האדום הוא צמח מוגן.

ה"אלמותיות" של הצמח מתבטאת גם בהיותו צמח רב-שנתי. בעונת הקיץ הוא מתייבש ונעלם מעל לפני הקרקע. ואם נדמה שנעלם, זו אשליה בלבד, שכן באותו מקום הוא יופיע בשנה הבאה ויתפתח מהניצנים שנותרו בבסיס הגבעול, מתחת לפני הקרקע.

ההוטנטוטים שבדרום אפריקה מכינים תה מהתפרחות של מין אחר (Helichrysum serpyllifolium). בספרד ובסרדיניה משמשים הפרחים להכנת תה. דם המכבים האיטלקי (Helychrisum italicum) צהוב הפרחים משמש לבישול. באיטליה מוסיפים אותו לבשר, לדגים ולתפוחי אדמה, גם את העלים וגם ענפים צעירים. בספרד גם נוהגים לשמור את הפרחים בשמן זית כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם לתיבול בשר במשך כל השנה.

כיוון שהצמח מוגן, הרי שתוכלו ליהנות מטעמו רק אם תגדלו אותו בגינה הפרטית או שתמצאו אותו בארץ אחרת. הטעם מעניין, אם כי לדעתי יש אצלנו צמחי תה טובים ממנו. ועל כן, לאחר שהתה התקרר ולגמתי, המלצתי היא להניח אותו במנוחה בטבע כסמל של גבורה. וחוץ מזה מה אנחנו ערפדים שנשתה תה מדם?