דמומית השדה היא צמח ממשפחת הנוריתיים (Ranunculaceae), משפחה של פרחים יפים, רבים מהם אדומים ורבים גדולים. בני המשפחה נפוצים בכל העולם, עם העדפה מסוימת לחצי הכדור הצפוני. על משום מידת הזהירות אני אכתוב שרובם מואבקים על ידי חרקים. מי שמשקיע כל כך הרבה חומר ואנרגיה בפרסום, מנסה לקבל תשומת לב. מינים שונים במשפחה שפורחים בזה אחר זה הם אדומים עם כתם כהה (שחור או כחול) במרכז התפרחת, מה שמכוון אליהם את אותה קבוצת מאביקים בעונות שונות. הכול נשאר במשפחה, או במשפחות אחרות שמחקות אותם. רוב המינים (כולל הדמומית) לא רק יפים אלא גם מכילים הרבה אבקה, וחלק מהמינים (לא כולל הדמומית) מכילים צוף שנמצא בצופנים שבבסיס עלי הכותרת ולעיתים בתוך דורבן. משפחת הנוריתיים היא משפחה של פרחים קלאסיים, ועימה נמנים הכלניות, הנוריות, הקצח והזלזלת. בני משפחת הנוריתיים אינם צמחי מאכל מובהקים כמו למשל בני משפחת המצליבים, אבל הם כל כך יפים שהשקעתי הרבה מאמץ למצוא עבורם מתכונים ולכלול אותם בספרי.

מקור השם הלטיני של הצמח, אדוניס, הוא במיתולוגיה היוונית, עלם חמודות שאפרודיטה אלת האהבה ופרספוני אלת השאול רבו עליו. המהומה הייתה כל כך רבה עד שזאוס הגיע ופסק: חצי שנה אצל זו מעל לאדמה, וחצי שנה אצל זו מתחת לאדמה. על כן, לעולם איננו זוכים לראות את צמחי הדמומית יותר מאשר במשך חצי שנה. ואני מקווה שהנדסה גנטית לא תהרוס את האגדה היפה הזאת. המינים של ישראל הם חד-שנתיים. בעיקרון, גם המינים הרב-שנתיים של הנוריתיים הם בעלי פקעות שנשמרות מתחת לפני האדמה. המחזוריות והצבע האדום הפכו אותו לצמח של נשים גם בתרבויות אחרות, ולמעשה מקובל שהסיפור המיתולוגי מבוסס על מסורות עתיקות יותר שמעורבת בהן עשתורת.

חמישה מינים של דמומית גדלים בר בארץ, רובם קטנים יחסית לנורית ולכלנית אבל ניכרים בשדה. דמומית השדה היא אחד המינים הנפוצים. היא קטנה ואדומת פרחים. מינים קרובים הם דמומית ארץ ישראלית (Adonis palaestina), שגם היא אדומת פרחים ונפוצה למדיי, ודמומית קטנת פרי (Adonis microcarpa). אנשים רציניים מגדירים את הדמומיות על פי מבנה הפרי, ואז הם יכולים להיות בטוחים בהגדרה.

כמו שאר בני המשפחה, אין הרבה שימוש בצמח למאכל, אף על פי שהסוג דמומית משמש להפקת גליקוזידים מסוימים עוד מסוף המאה ה-19. השימוש העיקרי במטבח הוא כצבע מאכל טבעי. צבעו האדום של הפרח צד את העין, והוא משמש לצביעת ביצים קשות בפסחא. מבשלים את הביצים עם כמה עלים, והן יוצאות אדומות. אחד מידידיי, ברגע נדיר של אמת התוודה בפניי שהם היו לועסים את עלי הכותרת האדומים עם מסטיק "עלמה", שהוא מסטיק לבן שבני גילי ומעלה יודעים על מה אני מדברת, כדי שיקבל גוון ורוד וייראה כמו מסטיק "בזוקה", שהוא מותג לעיסה שגם צעירים יותר מכירים.

לדמומית פרח קטן יחסית, גם בקומתו וגם בקוטרו, ואין הרבה מה לאכול בו. הוא נמס היטב בתרכובות שומניות, במים חמים, ואינו נמס באלכוהול. אפשר לשלב אותו בקרמים של עוגות יומולדת, ואפשר לצייר בטבע.