דנדנה רפואית היא מין של אספלניון שאצלנו קוראים לו דנדנדה. היא ממשפחת האספלניים (Aspleniaceae), משפחה חשובה אצל השרכים. רוב המינים המובאים בספרי הם צמחים עילאיים בעלי פרחים, ותיאור הדנדנה מהווה חריגה מהנוהל; הדנדנה נבדלת מרוב הצמחים המתוארים בספרי בהיותה שרך. השרכים הם הצמחים הקדומים ביבשת כדור הארץ. הם והטחבים התפתחו מהאצות שעלו מהים וכבשו את היבשה לאחר שזו נוצרה, אי אז בתקופות הדבון והקרבון לפני כ-400 מיליון שנה. השרכים שלטו בכיפה כדי לפנות את מקומם אחר כך למוצלחים מהם, לצמחים בעלי הפרחים והזרעים שהתפתחו מהם. מיני השרכים שנותרו אצלנו הם שרידים מתקופת הזוהר של השרכים. באזורים צפוניים ובאזורים טרופיים יש עדיין מסות גדולות של שרכים (מינים אחרים, לא דנדנה). באקלים היבש של ישראל מעטים השרכים, אלו שקיימים נדחקו לפינות, לסדקים ולכוכים. גם מביניהם, מעטים הם מיני השרכים שנכללים בקטגוריה של צמחי המאכל, כיוון שהם מעטים בכלל.

רבייתם של השרכים נעשית בעיקר בעזרת המים. תאי הרבייה הם לא זרעים אלא נבגים. הנבגים נמצאים בחלקו האחורי של ה"עלה" של השרך, והם מועברים מפרט אחד לאחר בעזרת מים. כאשר הצמח נרטב, למשל כשיורד גשם, הנבגים נפרדים ממנו ומועברים בעזרת המים ממקום למקום. התלות של השרכים במים היא קדומה מאוד, שכן על פי הידוע לנו החיים על פני כדור הארץ שלנו החלו להתפתח במים.

השם דנדנה מוזכר בתלמוד (שביעית ז, א) כצמח מאכל: "כל שהוא מאכל אדם... זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה". לא בטוח שהכוונה היא לצמח הקרוי על ידינו דנדנה, אך כבר מאוחר לשאול.

הדנדנה הרפואית, שלא כרוב השרכים שגדלים בסביבות לחות, עמידה יחסית ליובש. בתנאי יובש העלים (למעשה זה לא עלים אלא יצע, תלוס) נגללים ועוברים למצב של תרדמה. בעת שהם נרטבים, הם חוזרים מהר לפעילות פוטוסינתטית. ייתכן שהיכולת של הצמח לעבור מהר ממצב של תרדמה למצב של פעילות ו"להתעורר לחיים" היא שהובילה לכבוד הרב שרוכשים לו המטפלים בצמחי מרפא. יש הרבה עדויות, מעבר לשם דנדנה רפואית והשם הלטיני הקודם (Ceterach Officinarum), שהצמח משמש למרפא. מצאתי הבטחות שבתוך שבועיים הוא מרפא סרטן (כנראה מכל סוג קיים), שהוא האנטיביוטיקה הטבעית הכי טובה, ושהוא משתן ומאזן. הרשו לי להסתייג...

מתכונים ממליצים על אכילה של העלים או על הכנת אבקה ושתייה כתה. כל השרכים הגדלים בר בישראל הם מוגנים, ובצדק, הם כולם מינים שדורשים לחות ונדירים יחסית אצלנו. באירופה הם נפוצים מאוד וגדלים גם על גדרות של בתים. אז אתם יכולים לטעום, אבל אנא אל תתחילו לזלול עלי דנדנה בישראל, מותר רק בחו"ל.