הסוג דרדר מכיל על פי הערכות כ-600 מינים; חלקם קוצניים חלקם חלקים. יותר מ-20 מינים גדלים בארץ, וביניהם מינים אנדמיים שגדלים אצלנו בלבד והביאו כבוד לבוטנאים שלנו שיכלו לתרום מינים חדשים למדע. הדרדרים הם בני משפחת המורכבים (Compositae), וכולם בעלי פרחים צינוריים בלבד. שמו הלטיני של הסוג מוקדש לקנטאור כירון, אחד מאותם גיבורים מהמיתולוגיה היוונית שמחצית גופם סוס ומלפנים הם בני אדם, חזקים וחכמים. הקנטאור כירון היה בוטנאי ורופא, ועל כן זכה לצמח על שמו. בעברית מתרשמים בעיקר מהקוצים, ומכאן השם דרדר. מקור השם העברי של המין, דרדר צמרני, הוא בניצנים הצעירים שנראים כמו כדורי צמר קטנים, עטופים שערות רכות לבנות.

חלק ממיני הדרדרים אינם קוצניים, ולא תמיד ברור למה הם משתייכים לאותו סוג, כיוון שהמופע של הצמח שונה. דרדר המדבר הוא מהקוצניים. הקוץ הראשי של עלי המעטפת מסתעף בזווית ישרה, מגן על הפרח ומאיים על הרביבורים שלא יעזו לאכול אותו, ועל כן גם אנחנו נאכל רק עלים.

דרדר המדבר הוא קוץ רב-שנתי שגדל במדבר. הוא אפרורי משהו בשל הצמר שמכסה את העלים והגבעולים.

הפרחים של הדרדר הצמרני בהירים יחסית, צהוב אפרוח ולעיתים עם נגיעות סגולות בעמוד העלי, האבקנים בצבע צהוב, ומזמינים דבורים וחרקים אחרים אוהבי צהוב ואוהבי אבקה. רוב מיני הדרדר, והדרדר הצמרני בכללם, מפתחים בתחילת העונה שושנת עלים שמכילה עלים רכים הצמודים לקרקע, רובם וכנראה כולם מתאימים למאכל. רועי צאן מסורים אולי ישאירו את העלים הרכים האלו לעדר, אבל רועים רעבים או כאלו שהעדר שלהם במכלאה (או שאין להם עיזים) מוזמנים ללקט וליהנות, כמובן תוך התחשבות במצאי הצמחייה במדבר. אפשר ללקט מיני עשבים נוספים לאותו מתכון או להשתמש בגבינת כבשים במקום בגבינת עיזים.