משפחת ההדסיים (Myrtaceae) היא משפחה אוסטרלית. מעטים המינים הנמנים עימה בצמחייה של מזרח הים התיכון. שני המינים הבולטים ביותר הם ההדס והאיקליפטוס. ההדס נדיר בארץ כצמח בר, והוא גדל בר בגליל העליון ובגולן. על פי הערכות ההדס הוא שריד לתקופות שבהן שרר בארץ ישראל אקלים טרופי, ועל כן הוא חלק מהצמחייה הטבעית שלנו. לעומתו האיקליפטוס הובא לאזור על ידי הבריטים לפני כ-150 שנה, ולמרות תפוצתו הרבה והחיבה שלה הוא זוכה בארץ הוא ללא ספק צמח מהגר ואינו חלק מצמחי הבר של ישראל. מינים תרבותיים נוספים מהמשפחה קנו להם מקום בצמחייה של הארץ, כמו הפיג'ויה, הפיטנגו והגויאבה. שני האחרונים גדלים בגינתי; הפיטנגו זכה להיכלל בפינת הנוסטלגיה. בימי ילדותי היו רוב גדרות החי מצמחי פיטנגו, והדרך הביתה מבית הספר הייתה דרך הפיטנגו. גם הצרעות והזבובים נהנים ממנו. הגויאבה נמצאת בפינת פירות המאכל, ואני מתחרה על הפירות באדיקות עם הבולבולים (מי שמשכים קום זוכה). לא כולם אוהבים את ריחן של הגויאבות, אבל על ריחו של ההדס יש קונצנזוס.

הזכרתי את ההדס לטובה. בפרק על הסרפד אומר ישעיהו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נ"ה, י"ג). כדי לא לשעמם אתכם באותם פסוקים, ההדס נזכר בתנ"ך גם בהקשר של חג הסוכות בספר נחמיה ח, ט"ו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". במסורת שלנו מקבל ההדס מקום חשוב הן כאחד מארבעת המינים שעליהם מברכים בסוכות, ושום סוכה אינה שלמה בלעדיהם, והן כצמח המשמש לברכת ההבדלה במוצאי שבת, שאז מברכים "בורא מיני בשמים".

לצמחי ההדס הגדלים בטבע ולרוב הפרטים הגדלים בגינות עלים נגדיים - בכל מפרק זוג עלים, ואלו נחשבו על ידי חז"ל להדסים שוטים. על פי האמונה, ההדס המשולש הכשר לברכות, שלו שלושה עלעלים מקבילים היוצאים מאותו מפרק - מתקבל רק לאחר שריפה או גיזום מאסיבי של הצמח. שנים אחדות חיפשתי הדס כשר במשתלות ללא הצלחה. וכאשר ההדס הזקן בחצר שלי נכרת, ציפיתי למצוא ענפים משולשי עלים המגיחים מהגזע, אולם גם כאן נחלתי אכזבה. עוד חלום אחד שאני נושאת איתי שטרם התממש...

אנחנו נברך את ההדס גם בשל ריחו וגם בזכות טעמו. הענפים משמשים לתיבול חמוצים, בעיקר להכנת זיתים כבושים ארומתיים, והפירות משמשים להכנת ריבות, גם הן ריחניות מאוד. אפשר להשתמש בפירות טריים ואפשר לייבש אותם במקום מוצל וחם, לאחסן ולהשתמש בעת הצורך. ההדסים המיובשים משמשים אותי כדי להפיח חיים בקנקני תה ובירקות מוחמצים. הענפים הצעירים, במינון נמוך, משמשים לתיבול ולהוספת ריח לסלטים טריים.

ובהזדמנות זו, תודה ליערה על המתכון ועל היין.