משפחת החלמיתיים (Malvaceae) היא משפחה נטולת סיכונים מבחינת צמחי המאכל הנמנים עימה. אני אנקוט שפה זהירה ואומר שכמעט כל המינים טובים למאכל, כיוון שאם לא ידוע לי על מינים שאינם טובים אין בכך הוכחה שכאלו לא קיימים. ובנוסף, חלק מהמינים לא טעימים או לא נעימים למאכל.

מלבד הבמיה קנו להם מקום של כבוד בתרבות החקלאית שלנו שני מינים של היביסקוס. האחד הוא היביסקוס סיני (Hibiscus rosa-sinensis), שיח נוי אדום פרחים שמשמש לקישוט וחביב מאוד על הציפורים ועל הגננים. במרכז הפרח, עמוד עלי טובל בצוף, והאבקנים סמוכים אליו. הוא מהווה מוקד משיכה למאביקים. ילדים (ואני ביניהם) אוהבים להדביק אותו על האף. מין מעניין נוסף הוא היביסקוס אדום (Hibiscus sabdariffa) שמשמש גם כצמח אסיף לזרי פרחים, ולעיתים מכינים מפירותיו תה או משמרים אותם בסוכר. באתר אינטרנט מסוים ראיתי המלצות לסגולות הרוחניות של הפרי "טוב במיוחד לאנשים כועסים, דרמתיים, עם התפרצויות זעם, שנחפזים להסיק מסקנות וממהרים להסתער על האחר בהאשמות ובעלבונות". ואני לא יודעת אם העובדה שבמקום תמונה של היביסקוס אדום שמו שם תמונה של היביסקוס סיני, מעידה על רצינות האתר.

שני מיני היביסקוס גדלים אצלנו בר: היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) שעוד רגע הולך ונעלם, מין נדיר של מדבריות חמים שגדל בבקעת הערבה בנגב ובירדן, והיביסקוס משולש שגם הוא אוהב חום, צמח טרופי שמתלווה לשדות מעובדים ופורח בקיץ. היביסקוס משולש הוא מין טבעי למזרח התיכון, ומכאן פלש לאירופה לשדות מעובדים. כמו מינים טרופיים אחרים שהתגלגלו לכאן, הוא מוצא את אושרו בשדות מושקים שבהם אפשר ליהנות גם מהמים וגם מחום הקיץ, כמו במכורה. את ההיביסקוס המשולש מצאתי פורח ומוריק בקיץ בשדות של יקנעם המושבה השכנה, ואספתי מעט לטעימה.

הפירות הירוקים טובים למאכל, ואת העלים והשורשים מבשלים. כמו אצל רבים מבני המשפחה העלים מפרישים ריר טעים שמסמיך את התבשיל, ועל כן העדפתי לשלב אותם במרק, אך כמובן שהם מתאימים גם להכנת קציצות ולהקפצה. אפשר לקשט בפרחים ולאכול גם אותם.