הוורבנה היא המין המוביל במשפחת הוורבניים (Verbenaceae), משפחה שהמבנה של רוב הפרחים שלה הוא לא נכון אבל הריח נכון מאוד. המשפחה קרובה מאוד מבחינה סיסטמטית למשפחת השפתניים. העמדה השונה של עמוד העלי גרמה לבוטנאים להפריד בין המשפחות ולייחד אותן. בצמחייה של ישראל יש למשפחת הוורבניים כמה נציגים מאפיינים. ראשון הוא שיח אברהם, צמח של גדות נחלים המשמש לנוי ולעיטור שולי דרכים, ומין נוסף הוא הלנטנה הססגונית (Lantana camara). מין זה, שמוצאו מאמריקה הלטינית, הובא לארץ כצמח נוי אולם התפשט וחרג הרבה מעבר לממדים שהוקצו לו והפך לצמח פולש מטריד ביותר. הוא מופץ על ידי ציפורים וקשה מאוד להיפטר ממנו. גם בגינתי אני נאבקת איתו כבר שנים.

ורבנה רפואית היא צמח נפוץ מאוד באירופה ובישראל. הוא מלווה בתי גידול לחים. בכמה מקומות בעולם אפילו מגדירים אותו כצמח אשפתות, כיוון שהוא גדל בקלות בכל מקום עם מים. הסוג מכיל כמעט 100 מינים שונים של ורבנה, רובם מאמריקה הטרופית, אבל המין שלנו הוא ים תיכוני במקורו.

הפרחים של הוורבנה הרפואית קטנים משהו בהשוואה לגודל הצמח, והם פורחים אחד אחד לפי תור, בקצה ההסתעפות של עמוד התפרחת. סוג כזה של תפרחת נקרא תפרחת בלתי מסוימת או אשכול. הפרחים פורחים לאורך עמוד התפרחת מלמטה למעלה על פי סדר, מעליהם ניצנים ומתחתם פרחים נבולים המתפתחים לפירות. צורה זו של תפרחת נפוצה מאוד, והיא שונה מתפרחת סיומת (שגם היא נפוצה) שבה הפרח נמצא בחלקו העליון של עמוד הפריחה ומסיים אותו. המנגנון של תפרחת בלתי מסוימת מאפשר לצמח להמשיך ולהפריח פרחים בהתאם לכמות המשאבים העומדת לרשותו. המאביקים המסתובבים בשטח לומדים על מקום הצמח ויכולים לבוא מדי יום להתכבד בפרח חדש ולהאביק. כצלמת היה לי קושי לצלם גם את השיח וגם את הפריחה, ונאלצתי לתרגל ולבדוק זוויות שונות, עד שהתוצאה הניחה את דעתי.

אולי נזכיר כאן את הסיפור הקצר של ויליאם פוקנר (William Faulkner), "ניחוח הוורבנה" (An Odor of Verbena), סיפור דרמתי, עז ושורשי מאוד, ממש כמו הצמח, שמעורבים בו רצח ונאמנות. הוא ראה אור בשנת 1938, ומאז לא נס ריחו.

ורבנה רפואית, כפי שמעיד שמה, משמשת למטרות רפואיות. היא נחשבת לצמח מרגיע, ועל כן גם מומלץ לשתות תה ורבנה לפני השינה. הניחוח העדין משרה תחושה של בריאות וביטחון. העלים (לרוב לאחר שיובשו) משמשים כמרכיב עיקרי לתה או כתוספת לתה קלאסי. בעלים בריכוז גבוה יש מרירות מסוימת, המזכירה טעם של תרופה, על כן יש להשתמש בעדינות, בכמות מדודה.