הוורוניקה (ברוניקה) המבריקה היא פרח עדין ויפה מראה ממשפחת הלועניתיים (Scrophulariaceae). פרחיה זעירים ומשמחים את הלב ביופיים הצנוע. בסוג מינים רבים שחלקם משמשים למאכל כעשב בסלט, וחלקם כתחליף לתה. ידועה הוורוניקה המבריקה שמשמשת בסין למאכל, וידועים מינים נוספים שאינם גדלים אצלנו. להערכתי, אם מישהו יעקוב אחרי הוורוניקות במסירות, בפרט בראשית הגדילה, ימצא מינים נוספים ראויים לבוא לפינו, אבל לרובנו יש עשבים ירוקים יותר ממה שאנחנו מעוניינים לאכול, ונמשיך ליהנות מיופיין מבלי להתנפל עליהן.

משפחת הלועניתיים היא משפחה שאינה מגובשת מבחינה בוטנית. יש חוקרים, מאלו שמפצלים את משפחת הלועניתיים, המשייכים את הוורוניקה למשפחות אחרות, בעיקר ללחכיים, אבל אני דבקה במשנה שלמדתי בנעוריי ושומרת אותה בלועניתיים. בסוג ורוניקה הרבה מינים, 19 מתוך כ-250 גדלים בישראל, במקום שבו התחוללה הדרמה והתקדשה ורוניקה ההיסטורית. המינים המקומיים רובם חד-שנתיים וקטנים. באזורים צפוניים, עשירים יותר במים, המינים של הוורוניקה רב-שנתיים וגדולים יותר.

ואם המשפחה לא מגובשת דיה, הרי שהסוג ורוניקה מגובש מאוד. במבט אחד מזהים פרח של ורוניקה. לפרח סימטריה דו-צדדית ולא מעגלית. שלושת העלים העליונים עגולים, כעין מפרש, והעלה התחתון מוארך. גם הצבעוניות לא שגרתית - תכלת ולעיתים סגול. בצמחייה של המזרח התיכון יש אומנם פרחים בצבעים כחולים, אבל הם לא רבים. הייתי מסתכנת ואומרת שהגוון התכול של העיניים מרמז על מוצא צפוני יותר, אולי בדומה לעיניה של ורוניקה הקדושה.

על פי האמונה ורוניקה היא האישה שליוותה את ישו למקום הצליבה וניגבה את פניו במטפחתה. לפי המסורת הנוצרית היא ניגשה אליו והוא אמר לה: באמונותייך תתרפאי. ומכיוון שנרפאה, עזרה לרפא אחרים באמצעות המטפחת שלה שנתקדשה. ורוניקה הוזמנה גם לארמון הקיסר טיטוס וריפאה גם אותו. יום בשנה מוקדש לזכרה במסורת הנוצרית, ובירושלים יש כנסייה ומסדר לכבודה וכמובן הצמח הקרוי על שמה.

במזרח התיכון הוורוניקה אינה צמח מעורר תיאבון. ורוניקה סורית (Veronica syriaca) לעיתים גדלה בצפיפות לרגלי עצי זית ויוצרת בפריחתה מראה של בריכה, בדומה לציפורנית המצרית. בנות המקום נוהגות להשתמש בציפורנית למילוי בצק, אבל לא שמעתי על שימוש בוורוניקה למטרה הזאת. הוורוניקה המבריקה היא צמח חד-שנתי זעיר, אבל באופן מסוים מעט בשרני יותר. בנפאל מלקטים ואוכלים אותה, ועל כן גם אני ניסיתי וטעמתי.

עלים וגבעולים צעירים מלקטים והם נאכלים, טובים יותר כשהם מבושלים, ואז אפשר להקפיד פחות במניין הזמן ולאכול גם צמחים מעט בוגרים יותר.