הוורוניקה מתאפיינת בפרחים חביבים באווירה רכה וידידותית, בגוונים תכול-ורוד-סגול. הפרחים בעלי ארבעה עלי כותרת, כתוצאה מהתאחדות של שני עלי הכותרת האחוריים. יש צמצום גם במספר האבקנים, שניים בלבד. בדרך כלל צמצום של איברים מעיד על רמה התפתחותית גבוהה בסולם האבולוציוני. הפרחים אינם סימטריים. הסימטריה היא דו-צדדית, והעלה התחתון רחב ושונה. לעיתים, אצל חלק מהמינים של הוורוניקה, אך לא אצל ורוניקת המים, מבחינים בשני גוונים של עלי כותרת באותו צמח. אצל ורוניקת המים מבחינים בסימון של דרכי צוף, ולרוב מרכז הפרח כהה יותר, סוג של הזמנה. הפרח משדר עדינות, ואם תרשו לי נשיות, וזה אכן מתאים שיש לו שם של גברת. היעדר סימטריה רדיאלית זה עניין משפחתי, ומוצאים זאת אצל מינים רבים במשפחה, משפחת הלועניתיים (Scrophulariaceae). המשפחה נפוצה בכל העולם, אבל אין לה חשיבות כלכלית מיוחדת. אם מגדלים את בני המשפחה, לרוב זה למטרות נוי. הבוצין ומיני הפשתניות נמנים גם הם עם המשפחה.

השם העברי ורוניקה הוא תעתיק של השם הלטיני. בעבר קראו לסוג בעברית ברוניקה, ב-ב דגושה, אבל כיום, וטוב שכך, חזרו לשם הלטיני. ורוניקת המים היא מין נפוץ למדיי במקומות של מקווי מים מתוקים ונקיים, לרוב במקומות שבהם יש מים זורמים. הצמח מתרבה גם מייחורים, וחלקי ענפים שמושרים במים מפתחים שורשים במהירות יחסית. זה חשוב כיוון שלפרחי הוורוניקה יש אי סבילות עצמית - אבקה מאותו פרח שמגיעה לצלקת של הצמח לא מייצרת פירות וזרעים. בחלק מהמינים של הוורוניקה יש גם שתי קבוצות האבקה נפרדות, והאבקה בתוך אותה קבוצה אינה פורייה. מזל שלצמח יש הרבה פרחים והוא גדל במקום של שפע.

מין קרוב מאוד לוורוניקת המים הוא ורוניקת החולה (Veronica lysimachioides), אך המינים נבדלים בעוצמת הפריחה. לוורוניקת החולה פרחים רבים יותר על אותו גבעול ונטייה של הפרחים לכיוון אחד. מדובר במין אנדמי לימת החולה, אחד המינים שנפגעו מאוד עם ייבוש החולה, והוא מככב בספר האדום של מיני הצמחים הנדירים בישראל. הוא מצוי עדיין באתרים אחדים בעמק החולה, למרגלות החרמון ובבקעת כינרות.

גם העלים של מיני ורוניקה נוספים ראויים למאכל, אבל אנחנו נימנע מפגיעה במינים הנדירים והמוגנים. העלים של הוורוניקה, בעיקר עלים צעירים, נאכלים טריים או מבושלים. בסלט, הם הולכים מצוין עם לימון שמפיג מעט את המרירות הקלה שלהם. הרבה ויטמין C, הרבה בריאות.