זקן-סב מצוי הוא צמח חד-שנתי, אחד מהצמחים הוורודים של משפחת המורכבים (Compositae), צמח שמבקש ומקבל תשומת לב גם בעת הפריחה וגם כאשר הוא מפזר את הזרעים. הפרח, שהוא למעשה תפרחת (מורכבים), מהווה יחידת האבקה גדולה ומרשימה בהשוואה למינים אחרים מהמשפחה שגדלים אצלנו. לא רק אנחנו אלא גם המאביקים מתייחסים אליו בכבוד.

נקל לטעות בינו לבין זקן-תיש. שני הסוגים דומים בפרחים הוורודים ודומים בשמות - זקן-סב (Geropogon) וזקן-תיש (Tragopogon). הם נבדלים במספר חפי המעטפת: לזקן-סב שמונה, ולזקן-תיש חמישה עד 16. סימן נוסף וקל יותר לזיהוי בשדה הוא אורך החפים. אלו של זקן-תיש המצוי ארוכים יותר; אורכם עולה על כפולת האורך של עלי הכותרת. הסימן לזכור הוא שלתיש יש זקן יותר ארוך מאשר לסבא. יש הבדלים גם בציצית של הזרעים. מומלץ לפתוח מגדיר.

במקום אחד מצאתי שהשם העממי של זקן-סב הוא הלחם של הזקנים, ובמקום אחר - הלחם של העיזים. מלבד המסירות הבוטנית, המינים כאמור דומים מאוד גם בטעמם, ואפשר בהחלט להחליף ביניהם מתכונים.

כגודלם של הפרחים כך גודלם של הזרעים. התפרחת כולה יוצרת כדור של זרעים בעלי מקור ארוך וציצית רכה, משיינית. מראה הזרעים בבשלותם מרשים מאוד. הם יפים כשהם מוכנים לצאת אל העולם, רגע לפני ההפצה, ויפים כשהם עפים אחד אחד ברוח לחפש את מזלם.

לעלים המוארכים גוון קצת כסוף. המתיקות שלהם נובעת מהאינולין (inulin) שמצוי בעלים, ולא מגלוקוז, ועל כן הצמח מתאים במיוחד לחולי סוכרת. גם השורשים, ובעיקר העלים הצעירים, נאכלים. אלו ואלו טעימים. השורשים נפלאים. יש לעקור אותם בתחילת האביב, רגע לפני הפריחה, כמו גזרים, והם משמשים בסלט ובמרקים. גירוד קל בסכין והוספת שמן זית וקצת לימון מניבים מעדן אמיתי. ומי שיש לו הרבה מהשורשים יכול להתפרע: לאפות עם גבינה, לבשל מרק סמיך עם אורז, ועוד כיד הדמיון. הפעם ההמלצה שלי היא לסלט טרי מהעלים, ואפשר לאסוף כמה עלים מבלי לעקור את הצמח כולו. הצמח מתאים גם כחטיף בשטח; אפשר לקטוף ולטעום את העלים ואת הגבעול הצעיר. מוהל חלבי אצל צמחים רבים הוא אות אזהרה מפני מרירותם, כאן הכלל הזה לא עובד.