זקן-תיש הארוך הוא מין קרוב לזקן-סב. שניהם ממשפחת המורכבים (Compositae), ושניהם ורודים ונקל לטעות ביניהם. ההבדלים חשובים בבוטניקה, פחות חשובים במטבח. הבכורה ניתנה לזקן-תיש שהוא הסוג הוותיק יותר, וזקן-סב הופרד ממנו רק לאחרונה. שני המינים קרובים למיני החסה ומתייחדים בפרחים לשוניים שערוכים כמעט בדור אחד. המבנה פשוט, גדול וברור יחסית למשפחת המורכבים, ומאפשר הזדמנות טובה ללמוד על משפחה משוכללת זו.

זקן-תיש במקורו הוא סוג שמוצאו מאירופה ומאזור הים התיכון. במאות השנים האחרונות הוא נדד בעקבות בני האדם לעולמות החדשים שגילו, ומינים שלו מצויים וגדלים בר גם באמריקה ובאוסטרליה. כמה מינים אף תורבתו, ומגדלים אותם בשל טעמו הטוב של השורש (Black salsify). אומרים שהטעם מזכיר צדפות, אבל כאן בארץ התנ"ך נחפש לו דימויים אחרים.

זקן-תיש הוא לעיתים קרובות שם גנאי הומוריסטי לזכרים שזקנם דליל. שם עממי נוסף של זקן-תיש הוא Salsifies - מסתובב עם השמש. שם זה ניתן לו כיוון שהפרח מסתובב ופונה לכיוון השמש במהלך היום. בכלל, נושא מעניין שלא מרבים לתת עליו את הדעת הוא ההשתנות של הפרחים במהלך היום. אנחנו יודעים לשים לב לפרחים שנפתחים באור ונסגרים בחושך ובלילה, כמגן מפגעי הגשם והחושך. מעטות הן העבודות על השתנות הגוונים של הפרח במהלך היום. מאביקים שונים פעילים בשעות השונות של היום, והפרחים מותאמים בהפרשות הצוף והריח ואף בעמדת הפרח. הצבעוניות של הפרחים משתנה גם היא במהלך היום בניואנסים של גוונים. אם אני מבחינה בכך מבעד למצלמה, בוודאי החרקים. האם יש כאן תגובה לזווית השונה של הקרינה של השמש או לגורם סביבה אחר? אינני יודעת.

רוב המינים של זקן-תיש וזקן-תיש הארוך בכללם, הם דו-שנתיים או רב-שנתיים, בהתאם לתנאים. יש פרחים שמצליחים לאגור מספיק חומרי מזון ולפרוח בשנה הראשונה, ויש כאלו שזה לוקח להם שנתיים. לאן יש להם למהר? זו לא מלאכה קלה למלא את השורשים בעמילן ובאינולין.

לעלים, לגבעולים וגם לשורשים עסיס חלבי. ייתכן שזו הסיבה לכך שבמתכונים להכנת השורשים המליצו להשרות אותם במים ולימון. השריתי טרם הבישול (וגם מפני שהיה כבר מאוחר בערב), אבל טעימה חטופה בקצה השורש הראתה שאין צורך. השורשים מכילים אינולין שמקנה להם מתיקות, ועל כן שורשים צעירים נאכלים גם ללא בישול, אם כי יש המלצה לבשל שורשים מבוגרים. זקן-תיש וזקן-סב אינם מינים מוגנים, אבל בזהירות, עקירת השורשים משמידה את הצמח. בהיבט של שמירת טבע יש עדיפות לקטיף של עלים; בהיבט של הטעם - איש איש ומצפונו.