חבלבל השדה מלבלב בחורף ופורח לקראת הקיץ. זו העונה שאנחנו מתפנים מהצמחים האחרים ושמים לב אליו. רואים שהוא נפוץ למדיי בשולי שדות, ויש לו את כל התכונות להיות צמח מאכל לתפארת. הבעיה היחידה היא המשפחה. כמו במקרים רבים אחרים המשפחה תומכת או מונעת התפתחות של קריירה... משפחת החבלבליים (Convolvulaceae) היא לא משפחה מובהקת של צמחי מאכל, כמו למשל החלמתיים או המצליבים. רוב המינים אינם טעימים, ואם יש מה לאכול אלו לרוב פקעות שצריך להשקיע מאמץ רב בהשגתן.

חבלבל השדה הוא צמח בעל פקעת שזוחל על האדמה עד שהוא מגיע לגדר או לצמח שאפשר לטפס עליהם, ובעזרתם הוא עולה לגובה. חבלבל השדה מוגדר בפרסומים של משרד החקלאות לא רק כעשב רע אלא כעשב רע מאוד. הוא גורם נזקים בשדות וקשה מאוד להיפטר ממנו. הפקעות שלו מצויות עמוק בקרקע, ועל כן עישוב אינו פותר את הבעיה. עד אתמול מחרשות העץ לא יכלו בכלל להגיע לפקעות שלו. כיום חריש עמוק מאוד, כ-40-35 ס"מ, אכן מצליח לחשוף את השורשים שלו, ואז צריך להזדרז ולאסוף אותם מהשדה. קשה להיפטר ממנו כיוון שהוא מתחדש מהפקעת לאחר מכן. גם חרקים לא נמצאו מתאימים. שדה שיש בו פרטים רבים של חבלבל השדה הוא בבעיה שמחייבת התגייסות תוך שילוב של חריש וקוטלי צמחים מתאימים.

החבלבל הוא צמח נפוץ, והפרחים שלו יפים, ואכן רציתי לכתוב עליו. הבעיה היא שהכניסה לספרי שמורה לצמחי מאכל בלבד. מתברר שהסבלנות משתלמת, ונמצא מתכון גם לחבלבל השדה. מדובר בליקר שקדים שנקרא נויאו (Creme de Noyaux). החבלבל משמש בו כתבלין. המתכון המקורי מופיע בספר של ג' הרינג משנת 1855The rum distiller's "

" manual: for the use of sugar planters, מדריך לזיקוק רום שמיועד לבעלי מטעי סוכר. ואם ארוכה לכם הדרך, אפשר פשוט למצוץ את הפרחים ביום הפריחה וליהנות מהמתוק.