החוטמית הזיפנית היא ללא ספק אחד הפרחים המרשימים הגדלים בשדותינו; עמוד תפרחת גבוה, ופרחים ורודים גדולים שממשיכים ופורחים לקראת הקיץ על רקע השדות המצהיבים. למשפחת החלמיתיים (Malvaceae) יש מינים רבים בצמחייה של ישראל, ורודים וגדולים, אבל החוטמית עולה על כולם. החוטמית גם זכתה בכינוי עממי, כבוד שלא זכו לו מינים רבים אחרים של צמחים. החוטמית הזיפנית נקראה פעם ורד הקציר, בשל צבעה ועונת הפריחה ובהשפעת השם והכינויים הלועזיים. ואכן מראה הפרח הוורוד הכריזמתי, על הרקע הצהוב בקיץ, משובב את העין. ואם כבר עסקנו בשמות, אולי גם נפרש את השם. הוא נקרא חוטמית כיוון שהצבר של האבקנים ועמודי העלי שבמרכז הצמח מזכירים חוטם (אף) באמצע הפנים, והזיפים הם על העלים ועל הגבעול.

תושבי הארץ הקדומים הכירו את החלמתיים ולבטח אכלו אותם; איוב מזכיר את הסוג בפסוק: "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל, מִבְּלִי-מֶלַח; אִם-יֶשׁ-טַעַם, בְּרִיר חַלָּמוּת (איוב, ו, ו). הרמב"ם, בוטנאי ורופא, בפירושו למשנה, זיהה את החלמות עם הכיטמיה, היא החוטמית, בשל הריר הרב הנוטף מגבעולי הצמח אשר משמש כתרופה לפצעים.

החוטמית הזיפנית היא צמח חד-שנתי ולעיתים דו-שנתי. במשך שנה אחת הוא גדל לגובה רב. בשל האורך של הצמח משמשים הגבעולים להפקת סיבים. הסיבים שמופקים בעיקר מצינורות ההובלה של הצמח מגיעים כמעט לאורך של שני מ'. לשימוש מסחרי אוספים את הגבעולים בסוף העונה, בקיץ, מייבשים אותם ומבשלים בתמיסה שמכילה אפר מסונן של מדורה, ואז מייבשים שוב את הסיבים ומגלגלים לפקעת. בשנים האחרונות אנחנו רואים חדירה של החוטמית הזיפנית לגינות הפרטיות. היא הפכה לצמח גינון מקובל בזכות יופיה, ובזכות עונת הפריחה שלה הארוכה והמיוחדת. מיני הנוי מופיעים בשלל צבעים, מלבן וורוד לסגול ולאדום.

ואף על פי שהחלמית היא צמח מוגן, אמליץ על מתכון, ואם תרצו לנסות אותו יהיה עליכם לגדל בעצמכם חלמית בגינה או לרכוש במשתלה. אפשר לאסוף זרעים בשדה, לוודא שהם אינם נגועים, ולזרוע בגינה. אומנם במגדיר החוטמית מופיעה כמין חד-שנתי, אך מניסיוני, בגינה הצמח מתמיד שנתיים ואפילו שלוש. אפשר לאכול גם את העלים הצעירים, ובוודאי את הזרעים שטרם התקשו. אולם ייחודה של החוטמית בפרחיה - אוכלים את הפרחים כחטיף בשדה, ואפשר בסלט. וכן, אל תשכחו לבדוק קודם שאין חרקים בפנים, שהרי הפרח מיועד להם. העלים הירוקים והגדולים של ראשית הפריחה מתאימים למרק וגם למילוי ולבישול. הפרחים נאכלים, וכך גם הפירות הירוקים המסודרים בצורת עוגה. ומכיוון שעלים כבר טעמנו רבים, נכין פרחים מסוכרים.