משפחת החלמיתיים (Malvaceae) ידועה בפרחים הגדולים והמרשימים שלה (למשל חוטמית זיפנית), וגם בצמחי המאכל שהיא כוללת (למשל חלמית מצויה). מיני הבר מלווים את האדם, וגם חוטמית ומעוג נאכלים בכל העולם, בזכות טעמם ולא פחות מזה בזכות הגודל של העלים שמאפשר ליקוט קל יותר. גם בעלי חיים אוכלים אותם, וזה מה ששום צמח לא רוצה שיקרה לו. על כן, קיימים מינים שיש להם שערות שכנראה מפריעות לחלק מבעלי החיים. השערות מתפתחות בעיקר עם הגדילה וההתבגרות של העלים.

אצל חוטמית עין הפרה הכול גדול - הפטוטרות, העלים, הפרחים, אבל עדיין הצמח שרוע ומתגולל על האדמה. העלים ירוקים כהים בראשית העונה, והולכים ומאפירים עם התבגרותם. הפרח, בגוונים שנעים בין לבן לוורוד, גדול ומרשים ככל שיהיה, פורח בצמוד לקרקע. מעניין מי הם המאביקים שלו, שכן לרוב פרחים גדולים מואבקים על ידי מאביקים גדולים כמו ציפורים, ואלו אינן ששות לעמוד על האדמה כי שם אורבים להן טורפים נוספים לאלו המצויים באוויר. הפרח פתוח ועשיר מאוד באבקה, ודרכי צוף ממשיכות במלאכת הפיתוי וממקדות את המאביקים הפוטנציאליים למרכז העניינים.

חוטמית עין הפרה היא צמח ים תיכוני שיורד אל המדבר. היא חובבת קרקעות עשירות בחנקן, ועל כן לעיתים קרובות היא מלווה את חברת האדם ואת בעלי החיים שהוא מגדל. מתאים מאוד שם המין (עין הפרה) שלקוח מעולם הדימויים של סביבתו הטבעית. גם את צמחי החוטמית שבישלתי אספתי יום אחד, רגע לפני שהתחיל לרדת גשם. הם גדלו על ערימה של גללי עיזים בגבעות גורל.

כשעיניי צדו את העלים העשירים של החוטמית ניגשתי לחפש בספרות, ומצאתי עדויות רבות על בני הסוג שמשמשים כצמח קדירה. ברובן צוין הריר שהעלים מפרישים, אם כי לא מצאתי התייחסות ישירה למין שלנו. יש הרבה מסורות ומתכונים למיני החלמית השונים, ובמקרה הזה, מה שמתאים לאחד מתאים לכולם, אפשר לנייד.

התלבטתי בין ממולאים, כי העלים גדולים יחסית ומתאימים למטרה זו, לבין מרק, ובחרתי במרק. לא רק בגלל הגשם אלא גם כיוון שרציתי להרגיש את הריר המוצילגי, ואכן במהלך הבישול התקבל מרק סמיך יחסית.