חומעה מגוידת, כמו שאר מיני החומעה בעולם, משתייכת למשפחת הארכוביתיים (Polygonaceae). להזכירכם, המשפחה ניכרת בקרומים המלווים את המפרקים של הגבעול. חומעה תרבותית נמכרת בשווקים. הרוכלים קוראים לה חמציץ, בשל החמיצות, אך אין כל קרבה טקסונומית לחמציץ. כוחות השוק כידוע חזקים יותר מהסיסטמטיקה.

חומעה מגוידת היא מין שבא מן המדבר, ועם מינים אחרים עלה צפונה לאורך החולות שעל שפת הים. בזכותם אנחנו זוכים לפגוש במרכז הארץ מינים המותאמים לתנאי יובש ומחסור במים. חומעה מגוידת היא צמח שגדל בישראל על חולות חוף הים והחולות הפנימיים שסמוכים אליהם. זהו בית גידול עני יחסית במשאבים של חומרי מזון ומים, ועל כן הוא אינו מאוכלס בצפיפות. יש מרווח בין צמח לצמח, ומספיק מקום להשתרע. מאפיין נוסף של החולות הוא שזה אזור של רוחות חזקות הנושאות איתן גרגירי חול צורבים. יש לצמח כל הסיבות להיות שרוע ולהזמין אליו את המאביקים שגם הם, למרות הסיכון, יעדיפו תעופה נמוכה תוך חיסכון באנרגיה.

חומעה מגוידת הזדמנה לי יום אחד כשהמתנתי בצומת גבעת אולגה. צמחיית החולות שבה לבקש את שלה וגדלה בשולי הכביש. עד שהגיע מי שהגיע הספקתי לצלם אותה, לטעום אותה, ולחשוב על מתכון. משפחת הארכוביתיים, זיהיתי מייד לפי הנדן הקרומי שבבסיס המפרק של העלה, ועם קצת עזרה מהמגדיר היה לי גם השם המלא.

רוב החומעות הן יפות, ויעידו על כך השמות שקיבלו: יפה, נאה. לדעתי היפה מכולן היא החומעה המגוידת. אצל החומעה היופי הוא לא רק בעלים ובפרחים אלא בפירות. הפרחים קטנים ואינם מרשימים, ולעומת זאת הפירות מעוטרים בשלוש כנפיות והם צבעוניים מאוד. הפירות מופצים על ידי הרוח שנושפת בכנפיות ומעיפה אותם. לו אני ציפור, הייתי מנסה לטעום אותם לפני שיעופו ברוח. לעיתים קרובות, כאשר העלים עוברים טראומה של קרה, נפגע הכלורופיל הירוק והם משנים את צבעם לאדום עז. מראה העלים האדומים יחד עם הפירות האדומים הוא מרשים ביותר, ומכניס חיים בחולות שגונם דהוי.

הזרעים של כל מיני החומעה טובים למאכל, ויש להשקיע בדיש. העלים טובים לסלט, מעט חמצמצים (כבר אמרנו?), ועל כן כדאי לשלב משהו מתוק בסלט, לאיזון.