חופניים מצויים (Thlaspi perfoliatum) הם מצליבים (Brassicaceae) קטנים, לבני פרחים, מאלו שלא כל כך שמים לב אליהם, אבל אם כן - קל ללקט אותם ולשים בסיר. בסוג חמישה מינים, שניים מהם אנדמיים לסין ושלושת האחרים גדלים במזרח התיכון, אבל לא רק כאן, הם נפוצים באירופה ובאסיה ופלשו גם לאמריקה. רוב האזכורים של החופניים הם כצמחים שמפריעים לחקלאות, אך יש גם פרסומים חיוביים. הזרעים מכילים כמות גדולה של שמן, והיו ניסיונות להשתמש בהם ליצירת ביו-גז.

הפירות של החופניים נראים כאסופה של ידיים צמודות הפונות כלפי מעלה בתחנונים. לא אחת אני משתאה למראה העיצוב של הפירות של המצליבים, והרי אנחנו יודעים שמדובר במשפחה מעשית, שאינה מבזבזת אנרגיה על שטויות. מה התכלית של המבנה של הפרי? מה התכלית של המבנים השונים והמגוונים? האם איזה שהוא מפיץ השפיע על כיווני ההתפתחות בתחילת הדרך? לא בטוח שאי פעם נדע את התשובה. מלבד השימוש להגדרת המינים, הפירות של המצליבים הם חידה בלתי פתורה עבורי.

העלים התחתונים של הצמח צפופים יחסית ושונים במראם מהעלים העליונים. הם בעלי טרף ופטוטרת, ואילו העלים העליונים חובקים את הגבעול. אנו מבחינים בהשתנות כזאת של צורת העלים בכמה צמחים, שכן האבולוציה של העלים מהירה יותר מאשר זו של הפרחים. בשלבי חיים שונים משתנים התפקידים, ועל כן המבנה משתנה. העלים של השלב הראשון גם טעימים יותר, וכדאי לתור אחריהם ולאסוף אותם.

העלים והזרעים מזכירים במשהו את טעם החרדל, נכון יותר טעם המצליבים, שכיוון שרובנו מכירים אותו מהחרדל, נוח לנו לקרוא לכולם כך. העלים משמשים בסלט, לרוב כתוספת ולא כמרכיב עיקרי, וכן בתבשילים, והזרעים נאספים ומשמשים כחרדל, שלמים או טחונים בתוספת שמן.