מין יחיד של חטוטרן גדל אצלנו, אחד המצליבים הנפוצים ביותר בחורף ובאביב. גם שמו הלטיני, חטוטרן מצרי, מלמד אותנו שהוגדר למדע לראשונה מכאן, ממצרים, ועל כן מדובר במין מקומי שקנה לו התאמות למזרח הים התיכון. המשפחה כולה טובה למאכל, וממנה התפתחו כמה מצמחי המאכל הטובים ביותר, אם כי לא עלו לשורה הראשונה של צמחי המאכל החשובים בעולם. הייחוד של המשפחה הוא בטעמים המיוחדים ולא בכמות העמילן שהם צוברים. מבחינת הצבעוניות יש מינים לבנים-סגולים, ויש הרבה מינים צהובים. החטוטרן נמנה עם הקבוצה השנייה.

הפרחים קטנים, כאמור צהבהבים, הייתי אומרת משעממים וחסרי ייחוד, כמו רבים אחרים. חוקרים מצרים צילמו בשנות ה-70 של המאה הקודמת את הפרחים בסרטי צילום מסוגים שונים, גם כאלו שקולטים אורכי גל שהם מעבר ליכולת הראייה של בני האדם, בצילום שחושף קרניים אולטרה-סגולות (UV). הם מצאו הדגשים ודרכי צוף מצוירים על עלי הכותרת, כאלה שרק החרקים יכולים לראות, ועל כן לדעתם הצמחים מושכים, והם באים בהמוניהם לאסוף צוף ולהאביק.

הפירות של המצליבים הם מגוונים ומעניינים. הם מתפתחים משני עלי שחלה וביניהם מחיצה. לעיתים אפשר לאבחן את צורת הפרי הצפויה בהסתכלות במגדלת על מבנה השחלה, אבל כמעט תמיד, כיוון שהם פורחים במסות גדולות, כשמוצאים פרט פורח מוצאים גם את הפרטים שפרחו אתמול ובדרכם להבשלת הפירות. צורת הפרי מאפשרת להגדיר את הסוג בקלות יחסית, ועוד מעט מאמץ מאפשר להגדיר את המין.

במקרה של החטוטרן, גדל באזור רק מין אחד ועל כן אפשר להסתמך על המגדיר. אפשר לחזור על התרגיל הזה בכל העולם, כיוון שככל שבדקתי יש רק מין אחד בסוג, מצליב יחיד שהפרי שלו גבנוני (חטוטרן) ועליו בליטות נוספות.

חיפשתי עבודות ומידע על החטוטרן והתקשיתי למצוא. רוב המחקרים היו של חוקרים מצרים שכנראה הרגישו גאווה כיוון שהמין קרוי על שם ארצם. למותר לציין, שגם אם אכלו אותם אף אחד לא כתב על זה ספר. מכיוון שהעלים מופיעים בשפע בהרבה מקומות בתחילת החורף, כדאי להשקיע בלימוד צורתם של העלים. יש לחכות לראשית הפריחה, הפירות מתפתחים מהר, ואז אפשר לקצור את כל הצמח ולאכול. לאחר הבשלת הפירות עולה החריפות של הצמח. ומכיוון שמצליבים בסלטים כבר אכלנו בשפע, הצעתי הפעם היא לשלב את החטוטרן בתוך בצק ואז לטגן או לאפות. גם כל המתכונים האחרים יתאימו.