חלמית גדולה מצטרפת לחלמית המצויה, וגם היא צמח מצוין למאכל, ממשפחת החלמיתיים (Malvaceae). החלמית הגדולה נפוצה באזורים המדבריים של ישראל, אבל היא עולה גם צפונה לאזורי החורש הים תיכוני. הפרחים גדולים וורודים, ויש שסע קעור בכל אחד מחמשת עלי הכותרת שלהם. סימן זה עוזר לזהות את המין בשדה כיוון שלא די בצבע הפרח במשפחה שרבים מבניה ורודים, בעלי דרכי צוף כהות ופרחים מחומשים. משפחת החלמיתיים כוללת כ-80 סוגים וכ-1,000 מינים, עצים, שיחים וצמחים חד-שנתיים. יותר מ-30 מינים גדלים בר בישראל, וסוגים רבים משמשים לתועלת האדם, ביניהם הכותנה, הבמיה וההיביסקוס. כל אחד מהם בנפרד מכסה תחום אחר של החיים - לבוש, מזון, יופי.

החלמית הגדולה נפוצה בדרום הארץ, ובעונה המתאימה היא מקשטת את שולי הכבישים והשדות. הפרחים גדולים וצפופים, ועל כן הם יוצרים כתם מרשים של ורוד. המינים המדבריים מצמצמים את נפח העלווה שלהם וחוסכים במים גם במחיר הורדת רמת הפוטוסינתזה. למרות זאת, הם עדיין נדיבים מאוד בגודל הפרחים. הפרחים הגדולים משולים בעיניי לבני עניים שמחתנים את ילדיהם בחתונה ראוותנית מעל ליכולתם הכספית, פעם בחיים. נדמה שבמדבר אין ברירה, דווקא בשל העובדה שהצמחים חסכניים, לרוב קטנים יחסית ומרוחקים זה מזה הם צריכים להשקיע בפרסומת ובגמול למאביקים. ואין ספק שההשקעה הרבה של החלמית הגדולה מצדיקה את עצמה. הפרחים הגדולים והצפופים הומים ממאביקים שמבצעים את מלאכתם, כנראה מבלי לשעות למחיר המים שהחלמית משלמת.

ומילה אחת על הזרעים, הם מסודרים במבנה חלמיתי אופייני כמו בעוגה, עטופים בעלי הגביע ששרדו את הפריחה. הזרעים נשמרים על הצמח ככל יכולתו, כי כמו שהם טעימים לנו הם טעימים לעופות ולנמלים, ועל כן רבים מהם נאכלים ולא שורדים את הקיץ עד לעונת הגשם ועונת הנביטה הבאה. אין להם ברירה אלא להרבות בפרחים ובזרעים בתקווה שלפחות חלקם ישרדו וימשיכו את הדור.

העלים והפרחים נאכלים בסלט טרי, עם שמן ומיץ לימון, ואפשר להוסיף בצל. הפירות נאכלים גם הם כחטיף בשדה.