פרי האדמה
שם הסוג ושם המשפחה של החלמית בלטינית: Malvaceae, Malva, נגזר מהמילה malakos ביוונית, שפירושה רכות, ואכן העלים של בני המשפחה רכים וטעימים. כל גמל, כל עז וכל ארנב יאמרו לכם. בני המשפחה כולה מתאימים למאכל.
אומנם חלמית קטנת פרחים כמשתמע משמה ועוד יותר ממראה, היא אחת החלמיתיות הקטנות, ולא נמליץ עליה כעל קו מוביל לגידול חקלאי, אבל היא גדלה גם במדבר, ושם כל חוח - שושן, וכל מה שאפשר נאכל... לעיתים בטבע יש יתרון לקטנים ולעיתים לגדולים, ובסוף הדרך יש מקום ויתרון יחסי לכולם, ומכאן גם הציווי לשמור על המגוון הגנטי ולא להסתפק באורגניזם-על אחד. כשכבר נדמה לנו שבעונה הזאת לא נמצא כלום, חלמית קטנת פרחים בשולי הדרך ועל יד האבנים פורחת ומלבלבת בפינות שמנקזות קצת יותר מים שהיא אוספת אותם וממירה לעלים.
כנראה שמוצא הצמח הוא מאירופה, שם הוא צמח של צידי דרכים, שגדל בשולי אדמות חקלאיות, עם אוריינטציה קלה לאזורים מופרים. עם זאת, החלמית הקטנה עמידה גם בתנאים של מחסור במים. אני מצאתי וצילמתי אותה באזורים היובשניים של ישראל, שם היא בלטה בסוף האביב ולקראת הקיץ, אף על פי שהייתה קטנה יותר מזו הגדלה בצפון ובוודאי מאלו הגדלות בשולי שדות באירופה, שם הן מגיעות לגובה של עד 60 ס"מ. ייתכן שאצלנו יש כבר התפתחות של תת-מין קטן יותר ופחות מפונק.
יש עדויות על תכונות והתאמות למרפא, אולם לא מצאתי את ההוכחות הדרושות. אם אתם שבעים, מרתח של העלים, הפרחים והשורשים, שהוא קצת רירי, מתאים לשימוש כמרכך שיער ולטיפול בקשקשים.
לפני מי שאוסף את החלמית עומדות הרבה אפשרויות בישול: עלים רכים אפשר לשלב בסלט, ואפשר להשתמש בה כתוספת ירוקה לנזיד או למרק שרוצים שיסמיך ויוריק. למותר לציין שאפשר להעביר מתכונים, ובעיקר בין מיני החלמית השונים. הפעם שילבתי אותה בשקשוקה. אספנו בשדה והעשרנו את התבשיל של המארחת שלנו שהייתה גם כך נדיבה אלינו.
חלמית קטנת פרחים
חלמיתיים
חומרים:
צמחי חלמית
בצל
רסק עגבניות (המהדרים ייקחו עגבניות טריות)
ביצים כמספר הסועדים (ועוד אחת אולי מישהו ירצה שתיים)
מלח ופלפל גרוס
הכנה:
שוטפים היטב את החלמית; בהיותה צמח זוחל היא מלאה אבק. מורידים קצוות קשים ושורשים, ומקצצים. מקצצים גם את הבצל. בוחרים במחבת עמוקה ומחממים את השמן. מזהיבים את הבצל ומטגנים את החלמית כדי לרכך אותה. מוסיפים רסק עגבניות ותבלינים, וכשהכול מבעבע מוסיפים למעלה את הביצים. מכינים איך שאוהבים, אצלנו מפסיקים את הבישול כשהלבן מלבין והצהוב עדיין רך.
עונות איסוף:
מתי שמוצאים - בחורף, באביב ובראשית הקיץ.