החמציץ הקטן דומה לחמציץ הנטוי אבל קטן יותר, שניהם בני משפחת החמציצים (Oxalidaceae). הם דומים לא רק במראה אלא גם בטעם. ואולי עומדת לו זכות אבות שכן החמציץ הנטוי הוא מבין הצמחים שכל ילד יודע שאפשר לאכול, ואילו לחמציץ הקטן מי בכלל שם לב. לרוב ההמלצה היא ללקט אותו עם צמחים נוספים כיוון שהוא קטנטן, וגם אם הוא טעים מה יש בו לאכול?

העלים הירוקים של הצמח כמו עלים אחרים של חמציץ מורכבים משלושה עלעלים דמויי לב. שלושת העלעלים נסגרים בלילה והולכים "לישון". לעיתים קרובות, ובעיקר בתנאי קרה, יש פגיעה בפיגמנטציה של העלים והם מקבלים גוון אדום; אפשר לראות בכך יופי. החמציץ הקטן, בדומה לחמציץ הנטוי, מכיל חומצה אוקסלית והיא שמקנה לו את הטעם החמצמץ המעניין. גם את העלים שלו אפשר לאכול אבל לא בצורה מוגזמת כמזון עיקרי.

אף על פי שאני משתדלת להימנע מלהתייחס כאן לצמחי מרפא, אי אפשר לעבור על יד חמציץ בלי להתייחס לסגולות שלו. במקרה של החמציץ הקטן נעשו מחקרים מודרניים שבודדו ממנו סדרה של חומרים שאכן הוכחו תכונותיהם, כך שלא מדובר רק בפולקלור, ומי שמתעניין ימצא עליו הרבה מידע.

הדעות חלוקות בעניין המקור של המין, שכיום הוא נפוץ כמעט בכל העולם. מוצאו כנראה באזורים טרופיים או סוב-טרופיים, ויש כאלו רבים בעולם. בארץ ישראל הוא מוכר כבר לפחות 100 שנה, אבל הוא הגיע קודם. סיכויים טובים שנפגוש בו כשנעשב את הגינה או המשתלה, ובינינו - למה לזרוק אותו אם אפשר לאכול? שימושים נוספים בצמח הם בעלי הכותרת, להכנת צבע מאכל צהוב, וכן, לא פחות חשוב - אם לועסים אותו מספיק זמן (וזה סוד של קוסמים) הוא מגן על הפה כשאוכלים זכוכית. לא ניסיתי, האינפורמציה מקורה מספרו של קקרברתי (1976 Chakravarty,) על הצמחים בעלי הערך של עירק (The Plant Wealth of Iraq).

העלים של החמציץ הקטן נאכלים טריים או מבושלים. מתאים להוסיף לסלטים או בתבשיל קדירה רב עשבים, כדי לתת טעם חמוץ למזונות אחרים. הצמח מלווה גינות וזמין כמעט כל השנה, למעט כשמאוד קר בחורף. את החמציצים צריך לצרוך במידה, ולא - אפשר לקבל כאב בטן. אופציה נוספת היא הכנת משקה חמוץ מהעלים, אם הוא חם הוא תה, ואם הוא קר - מיץ. דורש הרבה המתקה.