החמשן הזוחל הוא מין צפוני, ממשפחת הוורדיים (Rosaceae), שגם היא בעיקרה משפחה צפונית. רוב המינים של משפחת הוורדיים הם עצים או שיחים מעוצים, אבל יש גם סקציה של מטפסים זוחלים. תות השדה הוא בן משפחה קרוב. מתוך 500 מינים של חמשן בעולם מופיעים אצלנו רק שני מינים, וגם הם נדירים בהופעה שלהם. מאריאל התפוצה של הסוג אפשר ללמוד מה שידענו מהספרים, שזהו מין צפוני שהמזרח התיכון הוא בשולי התפוצה שלו. מינים שונים של חמשן משמשים למרפא ולמאכל במקומות שהם נפוצים בהם. אני מציינת אבל מסתייגת, עד שאמצא הוכחות לפעילות רפואית. בנפאל אוספים מיני בר של חמשן שמשמשים כירקות קדירה להעשרת תבשילים. זהו הוא צמח של הרים גבוהים, ועל כן בנפאל אפשר למצוא הרבה יותר ממנו.

החמשן הוא המיקריפטופיט, מילה בוטנית שפירושה חצי צמח אדמתי. בלטינית אפשר לחבר את שלוש המילים למושג אחד, ועל כן היא שפה מתאימה למינוחים מדעיים. משמעותה צמח שניצני ההתחדשות שלו סמוכים לפני הקרקע. ואכן, לחמשן יש קנה שורש זוחל שמכל מפרק שלו גדל זוג עלים מחומשים ומחיקם יוצא פרח צהוב. התיאור הזה מצוי אצל Eugenius Warming בספר על אקולוגיה של צמחים שפרסם באנגליה בשנת 1895.

העלים שסועים לחמש אונות, והם דמויי כף יד או דמויי עלים של מריחואנה. מעניין מה החשיבות של החלוקה לחמש שמאפיינת צמחים רבים, וגם יונקים בעלי חמש אצבעות. מבנה העלה הוא שהקנה לצמח את השם, ואכן הוא סממן ייחודי שעוזר מאוד לזהות את הצמח. המספר חמש נשמר גם בחמשת עלי הכותרת הצהובים של הצמח, ואובד במספר האבקנים שהם רבים כמקובל במשפחת הוורדניים.

ואם עשינו כבוד לבוטנאים זקנים, אולי זה המקום לעשות כבוד גם לתלמידי בתי הספר הגליליים. במסגרת פרויקט שנקרא "שומרי הנחלים", שבו שותפים 15 בתי ספר מאזור הגליל העליון, התלמידים אספו זרעים מהטבע, הנביטו אותם, וכאשר היו בידיהם הרבה צמחים בריאים החזירו אותם למקום שבו גדלו. המטרה הייתה לחזק את האוכלוסייה המקומית שעמדה בסכנת הכחדה. גם אם יש ספקות בדבר ההצלחה והנכונות להתערב בטבע, הרי שלדעתי אין ספק שהמעשה ראוי לציון, כך שמי שמתערב בטבע ופוגע בו יהיו זה שייקח אחריות וינהל ממשק נכון כדי לתקן חלק מהמפגעים. חינוכי.

הפרחים של החמשן צהובים, צבע לא שגרתי במשפחה, והפירות הם תותים אדומים מעוררי תיאבון. עלים צעירים משמשים למאכל בסלט, ויש המייבשים אותם ומכינים מהם תה. הגבעולים התת-קרקעיים אוגרים מזון ויכולים לשמש גם הם למאכל בעיתות מצוקה. ומכיוון שהצמח כה נדיר, לא חלמתי על צלחת גדושה, ושמחתי כשקיבלתי מאחד מידידיי הגננים שני עלים כדי להכין כוס תה. במקום אחר זו בוודאי הייתה ריבה אדומה...