חסה רותמית, כפי שמעיד עליה שמה, מקמצת בעלים ונותנת משקל לפוטוסינתזה שנעשית בגבעולים, וכמו כל החסות גם היא ממשפחת המורכבים (Compositae).

הפרחים של החסה הרותמית, דומים מאוד לפרחים של חסת המצפן, אך העלים שונים בתכלית. כמו שקורה לעיתים קרובות, האבולוציה של העלים מהירה יותר מהאבולוציה של הפרחים. האבולוציה של העלים היא בינם לבין הסביבה, והאבולוציה של הפרחים היא בינם לבין החרקים, וזה הרבה יותר מסובך. גם אצל החסה הרותמית משך הפריחה קצר וההאבקה זריזה.

ה"חסות" נאכלות משכבר הימים. אני זוכרת אותן מרות, ולטעמי כילדה אפילו מרות מאוד. עם השנים, החסה שמגדלים בשדות, נעשתה יותר ויותר ידידותית, גם לילדים. לעומת החסה התרבותית, מיני הבר שומרים על המרירות. המרירות מגינה על הצמחים ובעצם גם עלינו כיוון שטעם מר מרגיע מאוד את התאבון...

ואם חסה אז חסה, עלים צעירים נאכלים בסלט ושישאר ביננו, אפשר גם לבשל את העלים