חסת המצפן נפוצה מאוד. קל יחסית לזהות אותה גם טרם הפריחה. העלים שעל עמוד התפרחת מתאימים את התנוחה שלהם לפי רוחות השמיים. הם מסמנים את הצפון, ושטח הפנים הרב ביותר שלהם פונה למזרח ולמערב. ככה הצמח מבטיח לעצמו קרינה מרבית, שהרי מה תפקידם של העלים אם לא לייצר עמילנים מאור השמש?

הפרחים הצהובים הבהירים הדו-מיניים שלה פורחים השכם בבוקר, ובתוך כמה שעות הופכים לפרי ומוכנים לפיזור זרעים. פרחים שקטפתי כדי "לצלם אחר כך", בעשר בבוקר, הבשילו זרעים כבר בחצות היום, וצילמתי את מנגנון ההפצה שלהם. לתיעוד הפרחים הקדשתי בוקר נוסף...

מין הבר של חסת המצפן ניכר בסידור העלים המיוחד. במקום סידור רדיאלי, שבו העלים פונים לכל הכיוונים באופן שווה (לצורך יציבות וקליטת אור מרבית), העלים שעל עמוד התפרחת נוטים לכיוון אחד – צפון-דרום, וכך מבטיחים קליטת אור מיטבית במשך היום: בבוקר ואחר הצהריים קרינה רבה, ובשעות החמות בצהריים, כשהשמש בדרום (שאז ממילא הפיוניות סגורות כדי לא לאבד מים), הם מטילים על עצמם צל. ההתאמה והקשב למידת הקרינה מאפשרים לחסה לאחר את מועד הפריחה, ובכך להאריך את עונת הגידול שבה הצמח אוסף משאבים לקראת הפריחה והרבייה. המקור של חסת המצפן הוא מאגן הים התיכון ומאירופה, משם היא נדדה והתאקלמה ברחבי העולם. היא עשויה להתנשא עד לגובה 1.50 מ'. הצמח חד-שנתי או דו-שנתי, והוא נפוץ בשדות בור ובאתרים נטושים.

לדעת רוב החוקרים חסת המצפן היא המקור למינים התרבותיים של החסה. כשאני הייתי ילדה החסות היו מרירות. אימא הייתה פורסת אותן ואחר כך סוחטת להוציא את המיץ המר. התיבול המקובל היה סוכר ולימון, וכך אני נוהגת. מאז אותם ימים החסות התעדנו והתגנדרו, ואפילו החסה הערבית כיום הרבה פחות מרה, עד כי הילדים של היום מוכנים לאכול עלי חסה כמות שהם. חסת המצפן נשארה מרירה, ולקראת סוף העונה המרירות אף גוברת.

בעלי חיים אוכלים אותה ברצון כל העונה. זכורה לי במיוחד רכיבה אחת על סוס (ברק שמו) כשרציתי לראות מה הוא בוחר לאכול, והוא העדיף את חסת המצפן ואחר כך גם העדיף להמשיך ללחך אותה אפילו יותר מאשר לשאת אותי על גבו.

ניסיתי כמה פעמים לאכול עלים של חסת המצפן, עם סוכר ובלי סוכר, עם הרבה נוסטלגיה לעלים ועם הרבה כבוד למסורת האירופית ולהורות הביולוגית, אך היה מר, ואני לא יכולה להמליץ. בכל אופן, עלים או גבעולים צעירים נאכלים בסלט, אולי פחות מרים מהזן המקומי, אולי פחות מפונקים.

כמעט וויתרתי על טעימת החסה ואז נזכרתי שהטיגון והבישול מורידים מרירות הרגשתי בת מזל שחסת המצפן גדילה אצלי בגינה והקפצתי אותה עם ירקותוהקפצתי אותה עם ירקות.