חרחבינה חופית האירה לי פנים בחופי מילוס, אי הגעש היווני העטור מפרצים מבודדים, שכמעט בכולם מצאנו חרחבינה חופית. אצלנו זה צמח נדיר, ושם הוא נפוץ מאוד, רמיזה מסוימת על היחסיות של החיים. עוד קודם לביקור במילוס ראיתי שאוכלים את השורשים של החרחבינה, אבל זה נראה לי אכזרי בשל הנדירות של המין. לאחר מכן לא יכולתי להתעלם ממנו יותר. משפחת הסוככיים (Umbelliferae) היא אחת המשפחות החשובות בצמחייה הים תיכונית של ישראל, למרות זאת מעטים בה המינים המדבריים ומעטים בה המינים הקוצניים.

החרחבינה החופית היא בעלת עלים גדולים ודוקרניים. היא מפתחת שיחים קטנים המרוחקים זה מזה בחוף הים; אצלנו בחוף חולי. מראה הצמח אפרפר, כמראה השמיים בבריטניה. הוא נזכר בתרבות בתיאור של חוויות ימיות ושירים, ובשנת 2002 נבחר לפרח העירוני של ליברפול. נערות היו אוספות את הצמח ומייבשות אותו לזרים שעמדו זמן רב לקישוט בחדר הקריאה.

חלק מיופיה של החרחבינה החופית הוא בעלים החלקים (אם גם עטורים בקוצים). העלים מכוסים שכבה של שעווה שמקנה עומק לצבע שלהם ומראה אפרפר. כיוון שהם גדלים בסמוך למים, הרי שהיתרון האקולוגי ברור, שכבת השעווה מונעת חדירה של מים מלוחים מרסס הים והרוחות אל תוך העלים. על כן מינים רבים של בתי גידול קיצוניים, ים או מדבר, לרוב מכוסים שעווה או שערות, ואם נבדוק מינים נוספים של צמחי חוף מובהקים נראה שאת רובם נוכל למיין או להתאים לאחת משתי הקטגוריות (חבצלת החוף - שעווה, נר הלילה - שעירות וכו'). עבודה שעשו שני חוקרים גרמנים מהגן הבוטני של אוניברסיטת Meckenheimer Allee שבבון מראה שהשעווה מכילה חומרים אנטיביוטיים המונעים כניסה של חיידקים ופטריות לתוך הצמח, ובכך מהווה הגנה מושלמת מפני פגעי הסביבה. בית גידול קשוח מחייב התאמות מרחיקות לכת, אבל מי שזוכה בהן הופך למלך החוף.

החרחבינה החופית, בעלים הבשרניים שלה, מלמדת משהו על קצב ההשתנות של איברים צמחיים במהלך האבולוציה. הלחץ הסביבתי על העלים הוא חזק, ועל כן הם משתנים ומתאימים את עצמם לתנאי הסביבה החדשים. לעומתם, הפרחים שמרניים הרבה יותר כי השינוי של הפרחים צריך לבוא עם השינוי של המאביקים, והמערכת הזאת של אבולוציה מקבילה (קו-אבולוציה) בין שני אורגניזמים שונים היא הרבה יותר שמרנית, ועל כן הפרחים פרחי חרחבינה והעלים עלי החוף.

אוכלים את התימורות, גבעולים צעירים, וכדי לשפר את טעמם ולהעלות את כמותם, לעיתים קרובות מכסים אותם ומונעים מהם אור, ואז הם מתפתלים בדרכם לאור אבל נשארים רכים. ואם הגעתם לחוף בשיא הפריחה, אפשר לעקור את הצמח ולבשל את השורשים. במקום אחר ראיתי שהשורשים נקלו על מדורה. בעבר היו מבשלים את השורשים, כותשים אותם ומערבבים עם הרבה סוכר כממתק שנמכר ברחובות.

הצמח אכן קוצני מאוד, ובחופי ישראל הוא נדיר, אבל בלילה שבו חלילה תיטרף ספינתכם ותשחו אל האי, בוודאי תיזכרו בי ותשמחו למצוא שם חרחבינה חופית. אני העזתי וטעמתי עלה אחד, ואני מציעה כאן סלט. לא העזתי לעקור צמח שהוא כה נדיר ומוגן אצלנו כדי לבדוק את השורשים.