הטבורית היא הצמח הראשי במשפחתה, משפחת הטבוריתיים (Crassulaceae). זוהי משפחה של צמחים עסיסיים ובשרניים, שתפוצתה היא בעיקר באזורים מדבריים, באפריקה ובמקסיקו, אבל כמה מינים חדרו לאזורים הים תיכוניים. בהיותם מדבריים במקורם, הם נושאים, מלבד הבשרניות, גם תכונות נוספות של צמחים מדבריים. כך למשל, לטבוריתיים יש מערכת פוטוסינתטית מיוחדת (CAM) שמאפשרת חיסכון גדול במים - הם קולטים את מולקולות האור ביום, ובלילה מבצעים את תהליכי הקיבוע שדורשים מים (ועל כן פתיחה של הפיוניות). מחירו של החיסכון הגדול במים הוא בהגבלת יכולת הגדילה, ועל כן בני משפחת הטבוריתיים הם צמחים שגדלים לאט; אבל לאן יש להם למהר?

הטבורית הנטויה היא צמח שגדל בעיקר על סלעים בחורש הים תיכוני. קל מאוד לזהות את המין גם ללא פריחה, ואי אפשר לטעות בו: הטרף של העלה הוא דמוי משפך שבמרכזו נמשכת הפטוטרת, בניגוד לרוב הצמחים שהפטוטרת נמצאת אצלם בקצה של העלה. צורת הצמח מזכירה גם צורה של טבור, ומכאן הוא קיבל את שמו. בסוג טבורית רשומים כ-90 מינים שונים. חלק מהמינים נמנים היום עם הסוג שושנתית. בישראל ניתן להבחין בשונות שבין המינים של צפון הארץ למינים של הדרום. במגדיר מופיע כיום מין יחיד של טבורית, אבל ייתכן שמחקר מעמיק יגלה לנו שבארץ גדל יותר ממין אחד.

תכונה נוספת של הטבורית, שבמידה מסוימת מזכירה צמחי מדבר, היא הבשרניות של העלים. יש הטוענים שהבשרניות של צמחי המדבר מאפשרת להם לאגור מים, ויש הטוענים שזו תופעת לוואי של כמות המלח הרבה שהם צוברים בעלים בלית ברירה, כיוון שברוב האזורים המדבריים המליחות עולה כתוצאה מחוסר מים. סביר להניח שבכל אחת מהתיאוריות יש בסיס של אמת. הטבורית מאחרת בפריחה, ובכך היא מפנה אליה את תשומת הלב של המאביקים שבעזרתם תייצר ותפיץ זרעים נוספים שימשיכו לחפש להם נקיקי סלע לגדול בהם.

הטבורית היא צמח רב-שנתי, והיא נפוצה למדיי על סלעים או למרגלותיהם. היא מפתחת פקעת שלרוב חבויה בסדקי הקרקע, וזו מאפשרת לה להעביר יתרות משנה לשנה. על כן אפשר לראות אותה גדלה באותו מקום מדי שנה, ולחמוד את העלים הבשרניים שלה. כך קרה לי, אולם כיוון שראיתי שבעלי חיים אינם אוכלים מהצמח, הנחתי שאינו טוב למאכל. רוג'ר פיליפ מזכיר את הצמח, ובזכותו טעמתי והתברר לי שהעלים הצעירים מתאימים להכנת סלטים או כתוספת לכריך. רוג'ר מזהיר, ואני מצטרפת להמלצה - לקטוף מעט ורק במקום שיש בו הרבה פרטים. הצמח ראוי שישמרו עליו. ההמלצה שלי היא לכריך, והרי אנחנו לא רוצים לקטוף כמויות גדולות אלא רק ליהנות מהחוויה. אפשר במהלך הטיול לשפר את הכריכים שהבאתם מהבית, או להכין במיוחד. ייתכן שהפקעות עשירות בעמילן, אבל לא מצאתי תיאורים על ליקוטן ולא ניסיתי בעצמי.