משפחת הפרפרניים (Papilionaceae) ידועה בפרחים המובנים שלה, שהם בעלי סימטריה בלתי נכונה (דו-צדדית ולא עגולה, עוד אחד מהמונחים של הבוטנאים). משפחה זו הביאה לנו הרבה גרגירים שאפשר לשמור בארון עד שייאכלו. צמחי הפרפרניים גם מטייבים את האדמות בזכות פקעיות החנקן המצויות בשורשים. באותן פקעיות מגדלים הצמחים מושבות של חיידקים בעלי יכולת לקשור חנקן אטמוספרי; סוכרים תמורת חנקן, זו העסקה. גם אחרי שהצמחים מסיימים את מחזור חייהם האדמה שבה גדלו נשארת עשירה בחנקן, ומכאן התפתחה המסורת של מחזור גידולים.

ואם כבר מדברים על עלים, שני הסוגים, הטופח והאפון, דומים מאוד זה לזה, קרובים ורשומים זה אחר זה במגדיר הצמחים. רוב המינים מתייחסים לסוג טופח, ויש בארצנו בסך הכול שלושה מינים של אפון. ההבדל בין שני הסוגים מתבטא בגודל של עלי הלוואי. עלי הלוואי של האפון רחבים מאוד וגדולים, ואילו של הטופח זעירים. השם העממי של טופח גדול הוא בעל הכנפיים (Winged Vetchling), ולא לחינם; הגבעולים ופטוטרות העלים בעלי כנפיים, נראים כעלים, והעלים, בעיקר בחלקו העליון של הצמח, עברו שינוי והקטנה וכל מה שנשאר מהם זה שלוש קנוקנות קצרות.

בעולם של אתמול, הסידור של הגרעינים בתרמילים וגודלם היחסי הפכו אותו לצמח לקט מצוין. ראשית לוקטו האפונים בבר, ואחר כך התפתחו מהם מיני האפונים התרבותיים. בתרבות אי אפשר לדבר על אפונים מבלי להזכיר את הטופח הריחני, צמח נוי ססגוני וריחני שגדל בקלות, ושום גינה אינה שלמה בלעדיו.

אלפינוס (Alpinus), בספרו על הצמחים של מצרים, משנת 1592, מזכיר את האפון הגדול כאחד מצמחי המאכל. הוא מתבסס על ידע שמקורו מקלמנט של אלכסנדריה (Clement of Alexandria), מראשוני הכנסייה במצרים ומורה דגול (215-150). זרעים מפוחמים של טופח גדול נמצאו גם בהריסות של יוון העתיקה. ואם עדיין יש ספק למישהו בעניין העתיקות של השימוש בטופח, הרי שבמשנה הוא נזכר כמה פעמים. "הפורקדן והטופח אינם כלאיים זה בזה" (כלאיים א, א). "גריס של פול וגריס של טפיח הרי אלו מין אחד" (תוספתא, תרומות ו, י"א) "אין מגלגלין בטפח דברי רבי מאיר, וחכמים מתירין..." (פאה ה, ג).

הטופח נבחר על ידי גרגור מנדל (1884-1822), נזיר צ'כי, אבי תורת התורשה, לערוך עליו את הניסויים שלו בגנטיקה. בסדרה של ניסויים מתוכננים ומבוקרים בצמחי אפונה הוא הוכיח את חוקי ההורשה (החוק הראשון והחוק השני), וגם הביא לפריצת דרך בחשיבה הסטטיסטית ובמחקר המדעי.

חלקי הצמח הנאכלים הם התרמילים וגבעולי הצימוח הצעירים המכילים קנוקנות. כל מיני הטופח נאכלים. המתכונים רבים, כמעט כמספרן של עקרות הבית. הצמחים מתאימים להכנת מרקים, להוספת עניין לחביתות, ולהלן מתכון לתבשיל שמקורו מאזור בודרום שבטורקיה.