לטופח קסיוס פרחים ורודים – ורודים-לבנים, גדולים למדיי. המפרש ורוד וחלקם התחתון בהיר יותר. חזקה על המאביקים שהם כבר יודעים שבמקום המפגש בין הצבעים נמצאים הצוף והאבקנים. טופח קסיוס, ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae), הוא מין של מזרח הים התיכון, אירנו-טורני בהגדרה ובתפוצה. בית הגידול שלו הוא בעיקר שולי שדות, אבל למרות בית הגידול הנפוץ המין נדיר למדיי. בארץ הוא גדל בר בחרמון ובעמק יזרעאל בלבד. שתי התכונות: היופי והנדירות, הפכו אותו לאטרקטיבי בגינות אקזוטיות של גננים המנסים לשמר ולהעצים את המינים הנדירים שלנו, ואכן מצאתי ערוגה נאה שלו בגן של עמיר פז בקיבוץ געש. גם במקרה הזה השילוב הנפלא של טיילן וגנן הניב תוצאה יפהפייה.

טופח קסיוס הוגדר למדע על ידי בואסיה (Pierre Edmond Boissier), והוא מצוי בעירק ובאירן, ונפוץ יותר בלוונט - טורקיה, סוריה, לבנון, וכן ידועים היברידים שלו עם מיני טופח אחרים. גם כאן, כמו במיני צמחים אחרים, אנחנו מצפים לשינויים בסיסטמטיקה הקלאסית, כאשר אנליזת DNA תגלה קרבה בין מינים שנראים אחרת. לא מצאתי על שם מי כונה הטופח של בואסיה טופח קסיוס; הייתה משפחה רומית מכובדת (Cassia), אולי לכבוד אחד מבניה.

בעודי כותבת את השורות האלו התגלגלה לידיי עבודת דוקטורט של חוסיין צילדיר (2011 ,(Çildir, Hüseyin, שהוקדשה לתיאור 25 מינים של טופח הגדלים בטורקיה וגם לטופח קסיוס. בעבודה נבדקו כמה היבטים מורפולוגיים של שלבים שונים בצמח, ונוצרה מפה שמתארת את הקרבה בין המינים בהתאם לתכונות האלו. סביר להניח שהדמיון המורפולוגי מלמד גם על מתאם בדרך של האבולוציה.

התרמילים של טופח קסיוס מכוסים שערות בלוטיות קצת דביקות. לא ברור אם הכוונה היא לגרום להן להידבק, אף על פי שלהערכתי הן לא חזקות דיין לשאת את התרמיל על פרווה של כבשה במרעה. אולי נוצרו כדי לדחות אכילה שלהם טרם ההבשלה. כשהזרעים יבשים הם מתקשים, וחלק מבעלי החיים יוותרו עליהם, וחלק ייקחו אותם לטיול במערכת העיכול שלהם ויחזירו אותם לטבע במקום אחר.

ואם אנחנו בשדה או בחצר המשק ורוצים לגוון את החיים, נאסוף תרמילים צעירים של טופח קסיוס ונעשיר איתם את החביתה של ארוחת הבוקר.