הישימונית היא צמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים (Compositae). בעבר סווגה הישימונית הדו-גונית תחת הסוג אמברבואה, ואז נקראה בעברית אמברבואה דו-גונית (Amberboa crupinoides). עם עדכון השם הלטיני היא זכתה גם לשם עברי המתייחס לבית גידולה. אף ששמו של הפרח דו-גוני, הוא מכיל שלושה גוונים ולא שניים: סגול לילך עדין לפרחים החיצוניים, צהוב הוא צבעם של הפרחים הפנימיים, ומתוכם בולטים אבקנים כהים. אלו ואלו פרחים צינוריים. הישימונית דומה מאוד לדרדר, והיא מתייחדת בשתי קבוצות שונות של פרחים צינוריים הנבדלות בצבע, בצורה ובתפקוד.

הפרח של הישימונית הוא מבין היפים בפרחי המדבר. הגוון התכול-סגול אינו נפוץ באזורים הים תיכוניים, וכולו ענוג ועדין. ואל תטעו לחשוב שזה בא לו בקלות. הפרחים הסגולים, החיצוניים, שהם עיקר תפארתה של הקרקפת, הם עקרים, אינם מכילים שחלות ואינם מכילים אבקנים. כל תפקידם הוא למשוך את תשומת ליבם של המאביקים, ולאפשר להם לנוח עליהם ולהאביק את הפרחים הפנימיים, אלו הצהובים עם האבקנים השחורים, כדי שייצרו זרעים. התפרחת של המורכבים אכן מתפקדת כאן כיחידת האבקה משוללת אגו, אולי אפילו בזבזנית. בבית הגידול המדברי שהצמח נמצא בו הוא אינו גדל בצפיפות, ולעיתים קרובות הפרחים מרוחקים זה מזה. צריך להשקיע יותר כדי לגרום למאביקים לעוף למרחקים.

הישימונית, כפי שמעיד עליה שמה, היא צמח מדברי ששייך לקבוצת הצמחים ה"בורחים מהיובש". היא חד-שנתית ונובטת לאחר הגשם, כאשר האדמה נרטבת. היא משלימה מחזור חיים, פריחה והבשלת זרעים, ומתייבשת לקראת הקיץ. בשפה העברית, כמו בערבית ובניגוד לאנגלית, יש מילים רבות המתארות מדבר. ישימון זו מילה מעט קיצונית לתאר אותה, כיוון שישימון הוא מדבר קיצוני: צייה, שממה, ארץ שוממה נטולת כל צומח (להבדיל ממדבר שבו צמחייה דלה), אבל את הנעשה אין להשיב, ואף שהיא גדלה במדבר נקבע שמה ישימונית.

אודה על האמת, לא מצאתי עדויות על אכילה של הצמח, ועל כן סמכתי על האינטואיציה וטעמתי. ידידתי הבוטנאית רותי כבר אמרה לי: "את מסתכלת על הצמחים כמו עיזה", ואכן עז אחת ליחכה את העלים העסיסיים ואני בעקבותיה ראיתי כי טוב. בראשית החורף, עדיין לא שיא הצמיחה הירוקה במדבר, אבל כבר אפשר למצוא מה לאכול, ועל כן לקחתי כמה עלים וצירפתי בהנאה לסלט.