הצמח כוכבית מצויה הוא זעיר, חד-שנתי, מאלו המשתרעים על הקרקע, ומאלו שבגינות תולשים אותם לפני שמבררים את שמם. הצמח נפוץ מאוד בארץ ובאירופה. העלים הנגדיים מצביעים על השתייכותו למשפחת הציפורניים (Caryophyllaceae). מי שלא מאמין, שיחכה לפריחה. בחודשי החורף מופיעים פרחים לבנים, מעט שקופים, שמראים שבעתיים את הקשר למשפחת הציפורניים.

הכוכבית המצויה נבחרה להיות הצמח הפותח בספרו המקסים של רוג'ר פיליפס (Roger Phillips, 1983) על מזון מהבר. הוא קורא לה בשמה העממי עשב התרנגולות (chick weed), כי את העשבים שתלשנו בגינה נהגנו לא מכבר לתת לתרנגולות אשר בלול שבפינת החצר. הכוכבית פורחת מראשית הסתיו ובמהלך עונת החורף, תקופה ממושכת, בפרט אם הצליחה להתגנב למקום מושקה.

רוג'ר פיליפס לא היה הבריטי הראשון שהתייחס בכבוד לעשב הנקלה הזה, לפניו ג'ון גררד (John Gerard), בוטנאי ידוע שהיה פעיל במהלך המאה ה-16 והיה ידוע בגינת העשבים שלו, מונה את סגולותיו הרפואיות. רשימת מיני הצמחים שבגנו, שאותה פרסם בשנת 1596, עדיין שמורה במוזיאון הבריטי שבלונדון, ומקומה של הכוכבית לא נפקד.

גם באנגליה, אגב, היא עשב רע של גינות. הכוכבית המצויה מצטרפת לקבוצה מיוחדת של צמחים שחדרו לארץ ומתפשטים, ביניהם מינים זעירים של חלבלוב. בכל כמה שנים תופס צמח אחר את הנישה של הצמחים הקטנים בעציצים. הצמחים מיובאים בתום לב וגולשים מהעציצים למשתלות ולגינות. בתחילה הם נפוצים מאוד, ולאחר כמה שנים האוכלוסייה מתמתנת או שמוצאים ריסוס מסוים שעוצר את התפשטותה.

במקרה של הכוכבית המצויה, אנחנו פשוט נאכל אותה ונפתור בכך את הבעיה. כל חלקי הצמח נאכלים. עוקרים אותם ומייד שוטפים במים ומניחים בצד. הספרדים ממליצים לבשל. מתכון מהיר יותר הוא סלט של צמחי כוכבית, וכאן מובא גם מתכון למרק. המתכונים בהשראה של רוג'ר פיליפס, עם נגיעה ישראלית.