הכוכבן, ואל תבלבלו בינו לבין הקחוון בן המשפחה, הוא ממשפחת המורכבים (Compositae), משתייך לקבוצה הגדולה של בעלי פרחים לשוניים צהובים. לא, לא קשה לזהות את הסוג, וזאת בזכות המבנה של הפרח והפרי. הקרקפת מכילה חמישה פרחים בלבד, שמבשילים לזרעים. זרעוני ההיקף, חמישה במספר, ישרים יחסית ויוצרים את צורת הכוכב האופיינית. סוף סוף צהוב שאפשר להסתדר איתו בקלות. מין נוסף של כוכבן שגדל אצלנו הוא כוכבן מצוי (Rhagadiolus stellatus), ולו יותר פרחים בקרקפת ועל כן גם יותר קרניים בכוכב שלו. מספר הקרניים אצלו הוא שש עד שמונה, והן גם לא על מישור אחד כמו אצל הכוכבן הנאכל. גם את העלים שלו אפשר לאכול, אף על פי שאין מסורת מפותחת סביבו.

המין כוכבן נאכל הוא ים תיכוני, ושמו מסגיר את החיבה של המקומיים לעלים. בעבר לוקטו העלים ונאכלו, ואילו כיום מי שיאכל אותם יעשה זאת כנראה בעיקר ממניעים אידיאולוגיים במסגרת סדנת ליקוט מתומחרת. אין להצטער על כך, אנחנו יכולים ליהנות מהשפע שזכו לו בני דורנו ולהשאיר את העשבים לכבשים ולעיזים.

ואם הכוכבן הנאכל הוא מין צפוני, אצלנו הוא נדיר, אבל באירופה טעמו ממנו רבים ועל כן זכה בשמו. לא נופל ממנו הכוכבן המצוי (Rhagadiolus stellatus), שאצלנו הוא נפוץ למדיי. הוא מלווה את החורש הים תיכוני וגולש לבתות הספר ואפילו למדבר. המלצה חמה לרעבים לטעום מהעלים והפירות הצעירים שלו.

ואם תרשו לי, חברתי רותי התלוננה פעם באזני שמיום שהתחלתי להתעניין בצמחי מאכל אני מתבוננת בצמחים כמו עיזה. אז ההקשה, סלט.