כוכב ריחני הוא מין קלאסי של משפחת המורכבים (Compositae), שבה הפרח הוא תפרחת, הדור החיצוני של הפרחים מכיל פרחים לשוניים, נקביים (חד-מיניים), ואילו הדור הפנימי מכיל פרחים צינוריים, מאלו שמשקיעים פחות בפרסומת ויותר ברבייה. הפרחים הפנימיים הם דו-מיניים, והם מכילים גם עלי וגם אבקנים. הם נהנים מהפרסומת שמייצרים עבורם אחיהם, הפרחים הלשוניים. התפרחות, ה"פרחים" של הכוכב, מתפתחות בהתפצלויות של הגבעול. כך הפרחים הראשונים מתפתחים בצמוד לקרקע, ועם הגדילה של הצמח פורחים גבוה יותר ורחוק יותר מהאדמה. גם זה כנראה מנגנון שמטרתו לגוון את תנאי ההפצה ולהגדיל את סיכויי ההצלחה.

אומנם הכוכב הריחני גדל אצלנו גם באזורים הים תיכוניים, אך הוא צמח של מדבריות. הוא גדל גם באפריקה ובאסיה, ואצלנו בדרום הארץ, בעיקר בערוצי נחלים. לצמח ריח נעים, ומעיד על כך שמו, שמזכיר במשהו אפרסק טרי. במקרה הזה הריח אינו מופרש מהפרח אלא מהעלים, וספק אם הוא מועיל בהאבקה או שהוא משמש לדחייה של איזה טורף פוטנציאלי.

כל הפרחים, הנקביים והדו-מיניים, מייצרים זרעים שנשארים צמודים לצמח האם. העלים העוטפים את הקרקפת נסגרים ושומרים עליהם, מתקופת ההבשלה ועד לעת הנביטה. השמירה על הזרעים בשלד היבש של הצמח מרחיקה אותם מהנמלים אשר רוחשות כל הקיץ באדמת המדבר ואוספות זרעים לתוך קיניהן, וגם שומרת עליהם מפני ציפורי שיר חובבות זרעים שחלומן הגדול הוא לעמוד על השיח וללקט. הזרעים משתחררים מתוך השיח רק בעת הנכונה, כאשר יורדות כמויות גדולות של גשם. הקרקפות נפתחות אז והזרעים משתחררים לחפש את מזלם ולנבוט באדמה היבשה. האקולוגים קוראים לתופעה שעון גשם, שכן זו איזו דרך של הצמח להעריך אם כמות הגשם שירדה מספקת לזרעים סיכוי סביר לנביטה ולהצלחה. גם אחרי שסיימו את מחזור חייהם, מתו והתייבשו מזמן, הם עדיין דואגים לצאצאים.

כמו מינים מדבריים רבים, לאחר הנביטה הכוכב מצמיח מספר קטן של עלים ומייד פרח, להבטיח שגם אם הגשם שירד (ופיזר את הזרעים) יהיה הגשם האחרון של השנה, הוא יצליח להבשיל כמה זרעים ולפצות את המאגר הרב-שנתי של המדבר. הצמח מוכן גם להפתעות טובות. אם ימשיך וירד גשם הוא ימשיך ויגדל ויפתח עוד ועוד פרחים וזרעים, בהתאם לכמות המשאבים העומדת לרשותו.

הריח הנעים של הכוכב יכול לעדן תבשילים, ובעיקר כוסות תה. בחום של המדבר, בדואים מסורתיים אוכלים בכל בוקר פיתה טרייה או פיתה מיובשת (תלוי כמה הם רחוקים מהאישה או מאימם), ובמהלך היום שותים הרבה כוסות תה עם הרבה סוכר. התה המתוק מרווה את הצמא ומשקיט את הרעב עד לערב, עת ייפגשו כולם מסביב למדורה לארוחה משותפת ולשיחה. בדואים אמיתיים, לעיתים קרובות מעדנים את התה בכוכב ריחני. לרוב התה מבושל בקנקנים ארוכי פייה. אפשר לתבל בעלים של כוכב בתוך הקנקן או ישירות בכוס.