כף אווז ריחנית היא אכן בעלת ריח נעים. העלים רכים ומזמינים, והפרחים נאספים ומשמשים להכנת תה או להכנת ליקרים. הצמח משתייך למשפחת הסלקיים (Chenopodiaceae), משפחה שעושרה מתבטא בעלים רכים והיא ענייה בפרחים יפים. שתי התכונות האלו גם יחד לא מונעות ממנה להצליח בטבע.

כף אווז ריחנית היא צמח חד-שנתי די גבוה. אצלנו הוא מגיע לגובה של 50 ס"מ, ובארצות מוצאו אפילו למטר. ריחו נעים גם לטעמם של יונקים חסרי דמיון כמונו. כמו מינים רבים מהמשפחה, הוא מין פולש שמרחיב את תחומי תפוצתו בעולם משנה לשנה. כף אווז ריחנית נאספה לראשונה מישראל בארץ ישראל על ידי אהרון אהרונסון בשנת 1906, ויש גם איסוף של פרופ' אייג מתל אביב משנת 1926.

מוצאו של הצמח הוא מאמריקה הטרופית, ועל כן הוא פורח כמעט כל השנה, מתרפק על התנאים הנוחים והאחידים בארצות מוצאו. כמו מינים טרופיים פולשים אחרים הוא גדל במקומות לחים, בעיקר בצפון הארץ. הוא מעדיף שולי שדות שלחין, אשפתות, ביצות, מלחות, צידי דרכים ומעזבות. המין נפוץ בכל חלקי הארץ, פרט לנגב.

בדרום אמריקה, באמזונס, יוחסו לכף אווז ריחנית הרבה תכונות מרפא, וידוע שהאינדיאנים של אמריקה השתמשו בצמח כנגד מחלות מעיים, מחלות עור, לשיפור החלב ולהקלת כאבי לידה, נגד כאבי בטן, הצטננות, כאבים, טחורים, דלקת ריאות, דלקת קיבה, כאבי מחזור, דלקות בדרכי שתן, וכמדכא שיעול, ותאמינו לי זו לא כל הרשימה. ייתכן שהצמח מרפא הכול וייתכן שהוא לא מרפא כלום. אני משאירה לקוראים את הזכות להחליט.

בספרד העלים נאכלים כירק במרקים, והזרעים משמשים כתיבול לתבשילי שעועית, מזון חשוב בדרום אמריקה ובספרד.