משפחת הערטניתיים (Berberidaceae) תרמה לנו לפחות שני מינים מרשימים של עשבים רעים. אנחנו נוהגים לכנות כך צמחים שגדלים בשדות המעובדים. הם דווקא די מרוצים: עודרים ומשקים את השטח, מגרשים חלק מהמינים המתחרים... לעיתים קרובות מינים טרופיים ומפונקים נכנסו ככה לנוף הצמחי של ישראל. לאיכרים הפלישה הזאת פחות נעימה, פירושה שעות רבות של עבודה בגב כפוף בשמש היוקדת כדי לברא את הפולשים. גודל השטח שמשפחה יכולה לעבד תלוי במידה רבה ביכולת שלה לעשב ולהרחיק ממנו עשבים רעים.

ערטנית השדות (Leontice leontopetalum) וכרבולתן השדות הם מינים רב-שנתיים בעלי פקעות הנשארות באדמה משנה לשנה. הערטנית אופיינית יותר לדרום הארץ, והכרבולתן צפוני יותר. התפרחת של הערטנית מרשימה יותר, אבל העלים של הכרבולתן יפים יותר. למעשה, העלים של הכרבולתן מרהיבים ביופיים. צבעם הוא אפרפר ובבסיסם כתם אדום עז, המזכיר בצורתו כרבולת של תרנגול. עוצמת הצבע משתנה בין הפרטים, ואולי היא קשורה גם למידת התאורה. הפרחים צהבהבים, והפירות נפוחים, נבלעים בעשבי הרקע הצפופים של החורף.

הכרבולתן הוא אחד מהמינים שפעם היו נפוצים מאוד כעשב רע בשדות של עמק יזרעאל ובשנים האחרונות הפך נדיר יותר ויותר. זה לא שנעלמו השדות מהעמק, עוד שדות נרחבים נמתחים שם, אולם כיום מעבדים אותם באמצעות טרקטורים מתקדמים ומחרשות חזקות שמפלחות לעומק את האדמה הכבדה של עמק יזרעאל. כאמור, הכרבולתן, בדומה לערטנית, הוא צמח רב-שנתי בעל פקעות אגירה שמאפשרות לו לעבור את הקיץ. בניגוד לצמחים רגילים, שהפקעות והבצלים שלהם בשכבת האדמה העליונה, הרי שהכרבולתן, וזו התמחותו שאפשרה לו לגדול בשדות, מעמיק את הפקעות עד לעומק של כ-20 ס"מ, וכיוון שבעבר חרשו במחרשות ידניות זה הספיק להם כדי להישאר. היום, עם הטרקטורים, זה כבר יותר קשה, והכרבולתן שבעבר נחשב לעשב רע הולך ונעשה צמח בסכנת הכחדה.

הסיפור של הכרבולתן שלוב באנשי עמק יזרעאל ובזיכרונותיהם. אילן טל מכפר יהושע מתמסר כולו לטיפוח הגן הבוטני שלו שמוקדש לצמחי ישראל. הרבה צמחים נדירים ויפים מוצאים שם מקלט של כבוד. אילן מצא את הכרבולתן בשולי "השדות של הדרוזים בעמק", ומשם העתיק אותם לגנו. פגישתי הראשונה עם הכרבולתן הייתה אצלו, ושם ראיתי (וצילמתי) אותו לראשונה. חבריי בחוג הבוטני של עמק יזרעאל עטו של העלים של הכרבולתן וליחכו. אשר אושרי, הסביר לי את גודל המצוקה, כי בימים ההם כשהם היו ילדים, לא היו חמציצים בעמק יזרעאל והם על כן אכלו את הכרבולתן. לדבריהם שם הצמח הוא "החמציץ של בית יהושע". מי אני שאתווכח איתם, אפילו לא ביקשתי שישאירו לי קצת כדי לנסות איזה שהוא מתכון בבית, אלא רק, ככל יכולתי, כי הם אכלו מהר, צילמתי אותם אוכלים.

פגישה נוספת הזדמנה לי בסיור בגבעות עפולה. באותו יום זכינו לראות אותו פורח. היינו קבוצה גדולה ומתלהבת של חובבים תובעניים, ואת אחד הצמחים שדרכו עליו הצלתי, אוששתי אותו במים ושילבתי בסלט.