לוביה מצרית שייכת למשפחת הפרפרניים (Papilionaceae), משפחה שהביאה אלינו הרבה מאוד תרמילים עשירים בחומצות אמינו. המשפחה גדולה ומחולקת לשבטים, והלוביה נמנית עם שבט השעועיתיים (Phaseoleae), צמחים בעלי עלים תלתניים ומחוסרי קנוקנות. הרבה מינים של לוביה גדלים באמריקה וכמה מינים, ביניהם הלוביה המצרית, מקורם באפריקה. הלוביה הוא סוג הקרוב לשעועית וזרעים של המינים התרבותיים משמשים למאכל ולמספוא במרבית האזורים הטרופיים. למטבח שלנו חדר המש, גם הוא מין של לוביה (Vigna radiata) שהזרעים שלו מותפחים או מונבטים.

המוצא הטרופי של הלוביה המצרית מכתיב גם את מקצב החיים שלה בישראל. היא פורחת בקיץ, בעונה שמעטים הם הצמחים שיכולים להרשות לעצמם לפרוח, והיא זקוקה לכמות גדולה של מים, ועל כן היא גדלה על גדות נחלים ובמקומות לחים במיוחד. בבתי הגידול הרוויים במים, בדרך כלל הפריחה מתאחרת לחודשי הקיץ.

בית הגידול הלח מספק ללוביה לא רק את המים החיוניים לגדילה אלא הוא מהווה בית גידול נוח לפטריות שמקיימות קשרי גומלין חיוביים עם הלוביה. שיתוף פעולה בין צמח לפטרייה נקרא מיקוריזה. לעיתים קרובות, הפלורה של הפטריות בקרקע היא גורם הסביבה המרכזי הקובע את התפוצה של מין מסוים, מבלי שנראה אותו. במקרה של הלוביה נעשו כמה עבודות בקובה, שם אפיינו את מיני הפטריות שלה וכן הוכיחו את הצורך בנוכחותן לגדילה תקינה של הצמח. על קרקע סטרילית במעבדה, הלוביה לא הצליחה להתפתח.

ללוביה המצרית הרבה שמות עממיים: שעועית הפרות(Cowpea) , שעועית הנילוס(Nile bean) , והיא נפוצה מאוד באפריקה בבתי גידול לחים. למרות היעדר הקנוקנות, הלוביה היא צמח מטפס. היא כורכת את כל הגבעול, ולעיתים גם את טורפי העלים, על כל מה שבסביבתה, שניתן לטפס עליו. כיוון הגדילה של תאי הגבעול מושפע ממידת האור שמגיעה אליו, ועל כן הצד הנשען על הקנה לטיפוס מוצל יותר, התאים שמסביב גדלים והצמח נכרך עליו. היתרון בלטפס על אחרים הוא ברור, כך היא מצליחה לייצר כמות גדולה של מסה צמחית, בלי לבזבז אנרגיה על גבעולים חסונים.

הפרחים וגם התרמילים הצעירים של הלוביה המצרית נאכלים כירק קדירה (מבושלים) באתיופיה ובמלאווי. במלאווי, הילדים נוהגים להוציא את השורשים ולאכול אותם בשל מתיקותם. תרמילים צעירים נאספים ומטוגנים, כמו אפונה סינית (או צרפתית). בעבר הייתה הלוביה נפוצה מאוד, אך התפוצה שלה בארץ הולכת ומתמעטת ונסגרת בשמורות טבע ובגני שימור. משום כך הרשיתי לעצמי לטעום רק כמה תרמילים ירוקים. הם טעימים כחטיף בשטח, וטעימים מאוד בבישול. הם מזכירים בטעמם את המובחרות שבשעועיות. כדאי לאסוף תרמילים ירוקים, אף שגם הזרעים היבשים טעימים לאחר בישול אבל קשה יותר ללקט אותם כיוון שהם נפוצים.