משפחת המורכבים (Compositae) היא משפחה גדולה אבל מגובשת. הפרחים דומים זה לזה וקל לנו לשייך אותם למשפחה. בתוך המשפחה ההפרדה למינים ולסוגים היא קשה יותר. רבים מהם הם בעלי פרחים לשוניים צהובים. במבט ראשון נראה שזה אותו מין, אבל הפרטים נבדלים בפיזיולוגיה ובתפוצה שלהם והם דומים במראם, כיוון שהם פונים לאותה קבוצה של מאביקים. האם מובילי האבולוציה אינם חוששים מיצירת היברידים כתוצאה מהעברה של אבקה ממין למין? כנראה שלא, לרוב הפריחה של המינים היא בגלים באותם אתרים, ולמה להקשות על המאביקים כשבני המין הדומים אינם פורחים?

הלוניאה הופרדה מהסוג מרור בשל השונות בצורתם של הזרעים, אבל היא עדיין שומרת על קווי הדמיון בצורה וגם בטעם. עיקר הסוג הוא מינים מדבריים שמקורם בארצות האטלס ואשר חודרים למדבריות בסביבה, למדבריות ערב, מדבר סיני וגם לנגב, ולעיתים קרובות גם לחוף הים, כיוון שהתנאים בחוף לעיתים קרובות דומים לאלו שבמדבר. בעבר, ובעיקר באפריקה הרעבה, אכלו את העלים הצעירים, אבל כיום הם פחות מקובלים, אך מכיוון שאחת המטרות של ספרי היא לשמר מסורות, החלטתי לטעום גם אני.

הלוניאה השרועה היא צמח חד-שנתי נמוך. ראשית דרכה היא בשושנת עלים הצמודה לפני הקרקע; הדרך הנכונה להשתלטות על נדל"ן מדברי. לאחר מכן היא מעלה ממרכז שושנת העלים עמודי תפרחת רותמיים צהובי פרחים. המבנה של שושנת העלים וצורתם אופייניים למשפחה, ובוטנאים מנוסים גם אם לא יגדירו את המין לפי העלים ישייכו אותם למשפחה. זו משפחה שהעלים שלה לא תמיד טעימים, אבל הסיכון בטעימה אינו רב. מקסימום יורקים ומקללים, ואז יודעים שעלינו לבשל את הצמח כדי להיפטר מהמרירות.

העלים הירוקים מרירים, אולי במקומות מסוימים יותר ואולי במקומות אחרים פחות. בספרד אוכלים את העלים הצעירים ואת בסיס העלים המבוגרים, גם טריים בסלט (אם כי, זה מין אחר). כלקוחה של הסופרמרקט הייתי מסתפקת ביופיים של הפרחים, אבל אם זה היה הצמח היחיד שגדל בסביבת האוהל שלי, הייתי מכינה ממנו מטעמים, ללקק את השפתיים. ובכל זאת קצת ציוויליזציה, אז שילבתי את העלים בקציצות בשר. צמחונים, ובוודאי רבים מהם נמנים עם קוראיי, יחליפו את הבשר הטחון בפולי סויה או בשעועית.