ליפיה זוחלת מיוחסת למשפחת הוורבניים (Verbenaceae). משפחת הוורבניים היא משפחה קרובה, ויש אומרים מקבילה, למשפחת השפתניים (שתיהן התפתחו מאותו אב קדמון). ההבדל המרכזי בין שתי המשפחות הוא בעמדה של עמוד העלי. אצל השפתניים הוא יוצא מבין הפרודות של השחלה, ואצל הוורבניים הוא מתפתח בהמשכן, ומכאן נפרדו דרכיהן. ממשפחת הוורבניים גדלים אצלנו כמה מינים, כל אחד מיוחד בדרכו שלו: שיח אברהם הוא עץ שצומח על גדות נחלים, ורבנה רפואית גם היא צמודה למקורות מים, ואורחת לא מוזמנת הלנטנה שהיא צמח פולש אגרסיבי, גם בגינה שלי. עוד מין ראוי לציון הוא האביצניה הימית, גם היא בת המשפחה, והיא גדלה במנגרובה בדרום סיני. שורשיה במי הים, והעלווה באוויר היבש של המדבר.

השם העברי של הליפיה נאמן לשם הלטיני הקדום שלו. בעבר נקרא הסוג (Phyla) על שמו של ד"ר ליפי Dr. Auguste Lippi)), חוקר צרפתי צעיר, בוטנאי, שבשנת 1703 נהרג באתיופיה. מאוחר יותר הסתבר שלא מדובר בסוג חדש למדע אלא בסוג שהוגדר על ידי לינה כ-Phyla. השם הלטיני עודכן לפי הנהלים, ורק בשם העברי נשאר זיכרון לאותו חוקר אמיץ.

הערך המזוני של המשפחה הוא בעיקר כצמחי תבלין וצמחי מרפא. מינים רבים במשפחה הם ארומתיים, אבל הליפיה הזוחלת קצת פחות ריחנית וקצת יותר עסיסית מהם. הליפיה גדלה בבתי גידול עשירים במים ועל גדות מקווי מים. כנראה שהשפע מוריד את רמת האלימות. אצלנו היא בסכנת הכחדה, כיוון שבתי הגידול הרטובים מתמעטים פה. קיימת בליבי התקווה שבעוד כמה שנים אנשים יקראו את המסמך הזה ויחייכו, כיוון שעם התקדמות מתקני ההתפלה והמודעות הציבורית יש נטייה לשקם ולהחזיר את בתי הגידול הלחים, אלו שכיום אנחנו גוזלים את מימיהם.

התפוצה העולמית של הליפיה, כמו של מינים אחרים על גדות מקווי מים, היא טרופית וסוב-טרופית, על כן אצלנו היא מתקיימת רק בשולי נחלים וביצות. אין צורך לדאוג לתפוצה שלה - כיוון שהליפיה משמשת לגינון בכל העולם. היא מומלצת כצמח דשא, לעיתים לבד ולעיתים מעורבת בצמחים אחרים וזוחלת לכסות משטחים ירוקים במקומות עשירים במים או בכסף... היא רב-שנתית, ירוקת-עד, וקל לרבות אותה מזרעים. ואם אנחנו אנוכיים ובודקים את ערכם של צמחים על פי התועלת לאדם, הרי שתרומתה המרכזית היא יופי.

הפרח מכיל ארבעה עלי כותרת. הוא בעל סימטריה דו-צדדית, אבל יחידת ההאבקה, התפרחת, מכילה כמה פרחים והלשונית של כולם פונה הלאה, החוצה מהגבעול, ועל כן המראה הכללי הוא סימטרי. התפרחת בלתי מסתיימת וממשיכה להוציא פרחים במשך תקופה ארוכה יחסית. הפרחים ורודים ויפים, ובצורתם מתאימים להאבקה על ידי פרפרי יום, ועל כן הוא משמש גם כצמח מושך פרפרים בגינות נוי.

העלים נאכלים. בהודו הם משמשים למאכל כעלים שמרכיבים תבשיל, ובמקומות אחרים בעולם, עשירים יותר, משתמשים בליפיה בעיקר כתבלין, לתיבול בשר, מרק וגם להכנת תה.