שני מינים של לעוסית ממשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae) מחליפים תפקידים בנופי הבר שלנו. שניהם מלווים שדות מעובדים וכנראה ששניהם לא ממש מקוריים, אבל המקוריות בצמחייה מאיתנו והלאה. האקולוגיה האמיתית היא מערך דינמי שבו חברות הצמחים מתאימות את עצמן לתנאי הסביבה האדפיים, האקלימיים והביוטיים.

לעוסית מטפסת ((Momordica balsamina הייתה בעבר צמח מזיק לחקלאות, עשב רע שגדל בעיקר בפרדסים המושקים של מישור החוף, ואילו כיום, בעקבות תהפוכות החקלאות המודרנית ושיפור אמצעי ההדברה, כמעט נעלמה והיא מצויה מעט באזור הערבה ובאזור רחובות. זהו צמח נדיר שרק יודעי דבר משכילים למצוא. מין נוסף של לעוסית, מלפפון או מלון מר (Momordica Charantia), נעשה נפוץ יותר ויותר, ושנה אחת גידלתי אותו בגינתי מזרעים שקיבלתי מידידים. נראה שהמין השני מתפשט יחד עם הפועלים התאילנדים שבאים לעבוד אצלנו, וההשפעה שלהם על הפלורה והפאונה רבה יותר מכפי שנוכל לשער.

הלעוסית המטפסת המקומית גדלה בגבולות האזורים הטרופיים. היא נחשבת לצמח משלשל, ועל כן היא בעלת תכונות מרפא או רעילות. מסתבר שהסינים, לפחות בעבר, אכלו אותה לאחר רחיצה זהירה במים חמים ובישול. כך מדווח סמיט (Smith, F. P.) בספר הרפואה שלו שיצא לאור בלונדון ובשנגחאי בשנת 1871. לעומת המין החולף, המין החדש, מלפפון מר, גם הוא בעל מוניטין של שנים רבות. למרות טעמו המריר הוא משמש למאכל מוקפץ או מוחמץ. אני החמצתי בתקווה שחלק מהמרירות יפוג, אבל לא ממש אהבתי.

הפרי ירוק, ועם ההבשלה צבעו החיצוני הופך לצהוב-כתום. תוכן הפרי מכיל ג'לי כתום ובתוכו זרעים שעליהם שכבה ג'לטינית אדומה. הזרעים שחורים או חומים. כל חלקי הצמח, העלים, הפירות והזרעים מרים ביותר, ורק הג'ל העוטף את הזרעים שבפרי לא בשל - מתוק. לצמח משייכים סגולות מרפא רבות ושונות בתרבויות שונות, שחלקן נבדקו ונמצאו נכונות. המלפפון המר מכיל סטרואידים שונים, פפטידים דמויי אינסולין ואלקלואידים. לא מומלץ לנשים הרות, לא לילדים ולא לחולי סוכרת המטופלים באינסולין. כבדוהו וחשדהו. כל אחד והרגלי האכילה שלו, ויותר מפעם אחת נוכחתי שמה שנראה לי טעים אינו אכיל בפי אחרים, ולהיפך.