לפתית מצויה היא מצליב צהוב פרחים, עוד אחד בסדרה של "פרחי פיפי" צהובים שכל כך מאפיינים את משפחת המצליבים. הלפתית, על פרחיה הבהירים, נפוצה מאוד גם בבתי גידול טבעיים וגם בבתי גידול מופרים. סימן ההיכר של הסוג הוא הפרי הלופת, הפרי המבשיל בסמוך לגבעול ולופת אותו, ומכאן גם השם בעברית.

הלפתית המצויה היא מין ים תיכוני בתפוצה שלו. יש מקומות שבהם קוראים לה החרדל של המזרח התיכון, כאילו שחרדל לא גדל אצלנו. אולי הכמות הרבה של צמחי לפתית היא סימן המוכיח את ההתאמה של הלפתית לתנאים במזרח הים התיכון. מהמזרח התיכון נדד צמח הלפתית לכל העולם, והוא נחשב לאחד הצמחים שליוו את האדם ונפוצו בעזרתו לאמריקה ולאוסטרליה.

גלי הפריחה הצהובים של החורף חופפים זה לזה, אולם ניתן להבחין שראשון פורח החרדל הלבן ואחריו הכרוב והאיסטיס, ולקראת הסוף כשהם כבר מבשילים פירות, מצטרפת הלפתית. החרקים יודעים להבדיל בין המינים, ודבורה מאביקה נשארת נאמנה לצהוב שלה. אומנם בתהליך ההגדרה מזהים את המינים השונים של הצהובים לפי צורת הפרי, אולם כיוון שהם כל כך נפוצים, בוטנאים מנוסים מבדילים ביניהם גם לפי צורת הפרח: הגוון, הגודל, הצפיפות בתפרחת. סביר להניח שריחם וטעמם שונה, ובוודאי גם צורתם של גרגירי האבקה.

כמו שאר מיני המצליבים, הלפתית מכילה חומרים שאינם טעימים או אפילו מעכבים גדילה של חרקים מסוימים. זה מספיק כדי להרחיק אותם עד שהצמח יגדל. קצב הגידול של הלפתית הוא מהיר: שושנת עלים, גבעול מרכזי עטור עלים דמויי כינור, והרבה פרחים צהובים קטנים וצפופים לאורך הגבעול שבתוך זמן קצר מפנים את מקומם לפירות הלופתים אותו.

יוצא מכלל החרקים הוא הלבנין. אנחנו מכירים אותו כפרפר בהיר כנפיים, אולם החלק החשוב של הגלגול, ופרפרים הם בעלי גלגול מלא (זחל, גולם, בוגר, ביצה), הוא הזחל. תפקידו לאכול ולאסוף אנרגיה שתפרנס את הבוגר ואת הביצים שהוא יטיל. הלבנין הצליח להערים על המצליבים, והוא מסוגל לאכול אותם מבלי להינזק, וכעת הוא חוגג את ההצלחה בסעודה ממושכת על עלי המצליבים שבזכותם הוא אחד הפרפרים המצליחים ביותר בנוף שלנו.

החריפות השנואה על החרקים היא מקור עניין לחיכנו, ארומה מעניינת שמרתקת אותנו. הלפתית היא אחד ממיני הצהובים הנאכלים ביותר, אם בשל טעמה ואם בשל שכיחותה. נאכלת בעיקר התפרחת הצעירה, מקושקשת עם ביצה, כרוטב לפסטה או במתכון איטלקי. מטגנים בצל, לפתית ומוסיפים רסק עגבניות ושעועית. העלים משמשים גם הם כמו כל העלים של המצליבים.