כל פעם אני מופתעת מחדש כשמגיע אליי מידע על צמחי מאכל ממשפחת הזיפניים (Boraginaceae), ואכן הופתעתי יותר מפעם אחת. וכשחשבתי על ההיבט האקולוגי של הזיפניים, נזכרתי בקוצים של המורכבים. הצמחים הקוצניים הם הטעימים ביותר, אז בעצם למה לא הזיפניים? כל בני המשפחה מכוסים זיפים או שערות על העלים והגבעולים. התפרחות לרוב גלולות, ויש קרבה מסוימת למשפחת החבלבליים. מינים רבים גדלים בדרום אמריקה, ויש הטוענים שמקור המשפחה משם.

הפרח של לשון-הפר מזוהה בקלות בשל חמשת הקשקשים שחוסמים את צינור הכותרת. הקשקשים מכוסים שערות לבנות, והם למעשה בליטות המשך של עלי הכותרת. מה תפקידם? כנראה חסימה של צינור הכותרת מפני מבקרים לא רצויים, מאלו שעלולים לאסוף צוף ולא להאביק, ואולי גם הגנה על האבקה והצוף מפני כניסה של מי גשם. עוד סכנה שאורבת לפרחים בחורף, גרגירי האבקה עלולים להתפוצץ ולאבד את חיוניותם במים, והצוף יהפוך דליל ולא אטרקטיבי. הצמח משקיע מאמצים רבים בהכנתם, ומן הראוי להשקיע גם בשמירה עליהם. מתחת לקשקשים חבויים האבקנים, ועמוד העלי מזדקר גבוה מבין ארבע הפרודות של העלי. ומכיוון שהוא עולה לגובה, המאביקים הפוטנציאליים פוגשים תחילה בעמוד העלי ואחר כך באבקנים. תמיד יש עדיפות לאבקה שמגיעה ממקום אחר.

התפרחת של לשון-פר מצויה היא תפרחת בלתי מסתיימת, ותמיד יש לצפות בראשה לפרחים חדשים עד שיאזלו חומרי התשמורת לפרנס אותם. התפרחת גלולה והיא הולכת ונפרסת, מציגה לעולם פרחים בסגול עז. מבקרות אותה בעיקר דבורים, ועל כן יש יתרון לצורה זו של התפרחת; בכל פעם פרח חדש פונה למעלה ומחכה למאביקים, ומהפרחים שנובלים מבשילים זרעים.

חובה לציין לזכותה של לשון-הפר המצויה שאומנם המין משתייך למשפחת הזיפניים, ואומנם הוא נפוץ מאוד, אפילו מין מייצג, אך הוא אינו דוקר ואינו זיפני; על העלה יש קצת שערות דקות והוא נעים למגע.

מצאתי המלצה מספרד לאכול את העלים הצעירים מבושלים. ניסיתי ולא היה טעים, אולי מפני שרגשית קשה לי לאכול זיפניים, גם אם הם חסרי זיפים... במקום אחר מצאתי את הצמח ברשימה של צמחי מרפא. למען ההגינות, ומפני שזו הזדמנות מצוינת להתקרב לצמח הנפוץ הזה, אני משאירה את הרשימה, מחכה ליום או למתכון מוצלח יותר. ונזכרתי גם בסבתא שלי, באחד הימים אחי התלונן אצלה על טיב האוכל שאימא מבשלת, וסבתא ענתה: "אתה כנראה לא מספיק רעב".