לשישית הצבעים היא בת למשפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae), לא משפחה של צמחי מאכל מובהקים אבל משפחה עתירת חומרים שונים ומשונים שבני האדם למדו להשתמש בהם. המשפחה נקראת על שם ה"חלב", מוהל התא שנראה לעיתים בצבע לבן עמוק, והוא סוד כוחה של המשפחה. לשישית הצבעים היא שיח נמוך, אפור מלבין. בזכוכית מגדלת ניתן לראות שהוא מכוסה שערות כוכביות. הפרחים אינם צבעוניים, ובין השאר הם מואבקים על ידי נמלים, שלמענן יש בצידו התחתון של העלה שני צופנים חומים-צהובים. הם אינם חלק מהפרח, אבל הם תורמים להצלחת ההפריה, והם נקראים צופנים חוץ-פרחיים (extrafloral nectaries). מוהל התא של לשישית הצבעים שימש בעבר לצביעה של עוגות ושל גבינות, וממנו הפיקו את הלקמוס, אותו צבע שמשתנה מכחול לוורוד בהתאם לדרגת החומציות שבסביבה.

הצמח לשישית הצבעים נכנס לספר בדלת האחורית. הוא לא ממש צמח מאכל, אבל מפיקים ממנו צבע שמשמש גם למאכל. מסתבר שתרבות הצביעה היא עתיקה מאוד. כבר 3,000 שנה לפני הספירה אנשים התקשטו וצבעו בגדים. אותי מרגש כל פעם מחדש לגלות שהאנשים הם אותם אנשים, וגם לשמוח בחלקם של אלו שחיו לפני השפע שלנו ולפני ארונות הבגדים המפוצצים ובכל זאת מצאו זמן ואנרגיה להתגנדר.

עדויות על שימוש בלשישית הצבעים יש מהאינדיאנים של אמריקה וגם משכנינו מצפון, הטורקים. מסתבר שבטורקיה היה השימוש בצמחים לצביעה נפוץ למדיי. העדויות הראשונות המעוגנות במסמכים הן מהמאה ה-13. על פי אוגולו (Ugulu) וחובריו, אז התחילו באזור לצבוע בצורה מסודרת בחומרים המופקים מצמחים. עדויות ממשיות יותר על מפעלים שהשתמשו בשורשים לצבוע טקסטיל יש בטורקיה משנת 1715. באותם ימים הפיקו צבעים משורשי לשישית, להערכתם של אגולו וחובריו עד שנת 1868, כשהגיעו צבעים סינתטיים מיוון ומלבנון וחיסלו את התעשייה. לדבריהם, לאחרונה יש התעוררות של עניין בצבעים הטבעיים של פעם, מטעמי בריאות, ובמקביל יש התעניינות בשיטות ההפקה המסורתיות שהיו נפוצות באנטוליה, והם קיבלו תקציב למחקר.אוגולו וחובריו אספו צמחים של לשישית הצבעים ממקומות שונים באנטוליה, וייבשו אותם בחדר למשך 30 יום. אחר כך הם טחנו אותם בבלנדר וקיבלו אבקה. הם ערבבו 100 גרם אבקה עם ליטר מים, הרתיחו במשך שעה וסיננו. זה הצבע. את התסנין חיממו במשך שעה נוספת ב-70 מעלות עם צמר (גרם צמר עם 30 גרם תסנין). הצמר נשטף עד שהתקבלו מים נקיים, והצבע הוגדר על ידי ספקטרופוטומטר. כדי לייעל את התהליך אפשר להוסיף תרכובות של אלומיניום, ברזל, נחושת וגם אפר, מלח או מיץ לימון. התוספים הללו משפרים את התהליך וגם משנים את הגוון של התוצר הסופי. הגוונים שהתקבלו היו כחול עז, אדום, וגוונים שונים של כתום. נמצאו הבדלים בצבע בין צמחים שנאספו במקומות שונים בטורקיה, וביעילות שלו. בחלק מהמקרים התמיסה הייתה כהה אבל הצבע לא עבר לצמר. כל הצמח של לשישית הצבעים משמש להכנת הצבע, בניגוד למינים אחרים ששם משתמשים לעיתים רק בשורשים או רק בפירות.