מחרוזת משונצת הזדמנה לי בשולי קיבוץ משאבי שדה. טיילתי שם רבות עם נכדי הצעיר, וראינו "צנון" יפה תואר. צילמתי אותו עם סדרה של מאביקים, הכנתי ממנו קציצות, אולם כשהחלו הפירות להבשיל, נראו לי הפרחים קצת יפים מדיי בשביל צנון. התקשיתי למצוא עוד מיני מצליבים דהויי פרחים. בדקתי, הצורה הכללית הקשתית התאימה לקרן היעל אבל לא מבנה הפרי. אני מודה לידידי נתי (נתנאל) שטיינברג על שהאיר את עיניי בנושא. השם מחרוזת נובע מצורתו של הפרי. הפרי הוא קציץ, לאחר ההבשלה הוא מתקשת, והזרעים גדלים ומתעגלים וצורתם ניכרת גם בפרי הסגור, משל היו חרוזים המושחלים על חוט.

מין נוסף של מחרוזת, מחרוזת קשתית (Enarthrocarpus arcuatus), הזדמן לי על שפת ימה של חיפה. פעמים רבות נסעתי על השביל שמוביל צפונה לתל שקמונה ולא הבחנתי בה. מלבד השמחה שבהיכרות עם מין נוסף של צמח כל היכרות כזאת פוקחת עיניים, צמח שאנחנו מכירים אותו מזדמן לנו לעיתים קרובות לאחר שקראנו בשמו. על כן המלצתי היא לא להתעצל ולהשקיע את המאמץ הכרוך בלימוד השמות של מיני הצמחים והאורגניזמים האחרים. לעניות דעתי, זו הדרך היחידה לעמוד על טיבו של בית הגידול ולהבין את המורכבות של הטבע. כיוון שהמחרוזת הקשתית היא מין נדיר יחסית, אני דבקה בהמלצה לטעום את המחרוזת המשונצת, ואת הקשתית - לראותה בלבד.

המחרוזת היא צמח שמלווה את האדם במקומות שונים בעולם. בהודו נעשתה עבודה שבה הכליאו את המחרוזת המקומית עם מינים תרבותיים ממשפחת המצליבים. ההכלאות היו פוריות, מה שמלמד אותנו שעדיין לא תמה האבולוציה של המצליבים, וכן אנחנו למדים על קרבתם של מיני הבר למינים התרבותיים, שזה מקרוב נוצרו.

ההתאמה של המחרוזת למאכל היא גם בשל בית הגידול שהיא בחרה לעצמה. זהו מין שמלווה את האדם, ועל כן הוא נפוץ מאוד. הוא בין הראשונים שמפתחים שושנת עלים עסיסית בבית הגידול השחון הזה, ומשום כך מקומו בצלחת. לא אחת אני רואה נשים מהוגנות קונות עלים בריאים בסופרמרקט, עטופים ניילון ושטופים, כשבכניסה לסופר, בקצה שביל העפר, גדלים להם לפחות שלושה מינים של צמחי בר שעליהם נאכלים. ההמלצה היא על קציצות, שיהיה משביע, ואפשר גם להוסיף עלים ירוקים לסלט.