המיש הוא עץ רם קומה, שמצטיין בקורה ארוכה וישרה, מאלו הנדירות מאוד במזרח התיכון. לבניין בית המקדש היה על שלמה לייבא ארזים מלבנון. עצים גדולים הם לא ברור מאליו כאן על גבול המדבר. עד היום נטועה חורשה של עצי מיש על הר הבית, ועץ אחד קדוש במיוחד גדל על הר הבית בין כיפת הסלע למסגד אל-אקצה.

על פי האמונה, העץ המיוחד הזה עוזר נגד עקרות, ועל כן נשים בעיקר אוספות את פריו כסגולה לפריון, והוא גם מספק את ההגנה הטובה ביותר מפני אשמדאי. ואולי זו הייתה דרכם של החכמים לשמור על העצים שיגדלו ויגיעו לגודל המ

שמש לבנייה...

המיש נזכר במשנה, במסכת תמיד, כעץ מתאים לשריפה על המזבח בבית המקדש. הוא קדוש למוסלמים, וקדוש ליהודים. הרודוטוס, דיוסקורידס, ותיאופרסטוס היוונים גומרים את ההלל על מתיקות פירותיו. העצה שלו טובה לנגרות ולגילוף, וכמובן להסקת האח. הוא אמור להקל על כאבי פרקים ולטפל בפגעי עור אם טובלים באמבט עם מים שבהם הורתחה קליפתו.

למשפחת המישיים נציגים מעטים אצלנו אבל הם גדולים ומרשימים. סימן שדה מצוין לזהות את עצי המיש הוא הצורה של העלה. העלה תמים, משונן, ואינו סימטרי – צד אחד שלו גולש נמוך יותר אל הפטוטרת, אך כדי להבחין בינו לבין האולמוס נזדקק לראות את הפירות. התפוצה של המיש רבה באירופה, שם הוא גדל בר. עם זאת, לא ברור אם המיש הוא עץ בר במזרח התיכון או שהוא פליט תרבות. ברור שבמקום שהוא צומח רבה המוטיבציה לשמרו, ועל כן חלק מהפרטים נטועים. בעבר גודל החדרים בבית נקבע לפי אורך הקורות שעמדו לרשות הבנאים לבנות בהן את התקרה, ומכאן שאחריות גדולה לו בהרחבת הבתים. עץ מיש מיוחד גדל במערת המיש שבפאתי זיכרון יעקב.

הפירות והזרעים נאכלים. הם מתאימים ביותר כחטיף ישר לפה בשדה, ואם אתם חרוצים אספו מהעץ או מהפירות שנשרו ממנו זה עתה והשתמשו בהם. מהפירות הבשלים מכינים שמן, ואני ששמי הולך לפניי בקרב ידידיי כמומחית להכנת ליקרים מפירות, צירפתי גם את המיש לאוסף המתכונים שלי. אין כמו ליקר פירות מתוק לפתוח בו כל מסיבה. גם סרבני (וסרבניות) אלכוהול שותים אותו בהנאה, והוא משרה שמחה בכול.