משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae) מזמנת לנו כל הזמן מינים חדשים שפולשים ומגיעים עם גידולים חקלאיים, עם תבואות, עם מזון לבעלי חיים, ובדרכים נוספות שהם מוצאים לנכון. לעיתים קרובות מצטרפים מינים לפלורה של ישראל, ומכיוון שהפריחה לא אטרקטיבית קשה לעקוב אחריהם ולהגדיר אותם. ההגדרה מחייבת מעקב אחרי הצמח ואחרי הפירות. ואם ענייננו במאכל ולא בסיסטמטיקה, הרי שהסיכון אינו גבוה, מלוח הוא מלוח, העלים הצעירים טעימים אך קצת מרים, והעלים הבוגרים מרים מאוד.

מלוח מפושק הוא מין חד-שנתי של אזורים מופרעים ושל קרקעות מלוחות, מין של ביצות ושולי שדות, והרי אלו המקומות למצוא משהו לאכול. הוא גדל ברוב חלקי הארץ, אבל מוגדר נדיר. ואם לא על הפרחים שהם מואבקים ברוח ואינם אטרקטיביים, נדבר על העלים. העלים עקרונית ירוקים ורכים, והצורה שלהם משתנה בהתאם לתנאי הסביבה ולמצב הפנולוגי של הצמח. בתחילת העונה ובראשית הצימוח העלים משולשים, דמויי חץ, וראשם מפורץ. עם הזמן ועם הגובה נספגים המפרצים, והעלים הופכים איזמלניים וצרים, וכך גם הם מלווים את שיבולי הפריחה שבראש הענפים.

ומכיוון שהמלוח המפושק גדל על שפת מים ובקרקעות לחות, ומכיוון שהמוצא שלו צפוני, הפריחה מופיעה בסוף הקיץ ובסתיו. ואם החורף הוא העונה של רוב העלים הירוקים, את המלוח אפשר למצוא גם בקיץ.

אנחנו התרגלנו לאכול תרד, גם הוא בן המשפחה, ולמעשה מרב המתכונים שמתאימים לתרד מתאימים גם למלוח. חשוב לאסוף עלים צעירים ורכים. אפשר בחביתה, אפשר בבישול עדין, וההמלצה שלי הפעם היא לקציצות.