מלוח רגלני הוא אחד ממיני המלוח הנפוצים ביותר. הוא גדל בכמויות גדולות ובצפיפות רבה בחופי הים ובמלחות פנימיות. בעבר קראו לו בעברית מלוחית הרגילה, והוא הוגדר כסוג אחר מהמלוח כיוון שהעלים שלו נגדיים, גדלים בזוגות. כיום, בעקבות שינוי השם הלטיני והאיחוד של הצמחים האפורים הללו, הוא נחשב למין נוסף של מלוח. שם המין בלטינית, ובעקבותיו בעברית, מרמז על רגלת הגינה שהיא אחד העשבים המקובלים ביותר למאכל בעולם וידועה בסגולותיה. יש הרבה דמיון בבשרניות של העלים ובצורה הכללית שלהם, אבל כאן נגמר הדמיון, הצבעים של המלוח הרגלני הרבה יותר דהויים והוא בעל מבנה והתאמות למליחות שמאפיינים ומייחדים את המשפחה, משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae). מקור ההתפתחות של משפחת הסלקיים, שבה יותר מ-100 סוגים ו-1,000 מינים, הוא המדבריות של העולם - מדבריות אסיה, הסהרה ואוסטרליה, משם נפוצו מינים קשוחים ועמידים לבתי גידול בעולם כולו.

המלוח הרגלני עמיד מאוד לריכוזים גבוהים של מלח במים שהוא מקבל, אם בניסויי מעבדה ואם בטבע. במהלך הגידול, המלח מתרכז בעלים והופך אותם למרירים. על כן העלים המתאימים למאכל הם עלים צעירים. כמונו יודעים את זה גם שאר מלחכי העשב, והצמחים הבוגרים אינם נאכלים. זה עוזר לצמח ומגן עליו, אבל באירופה, במקומות שבהם נהוג לצאת למרעה עם העדרים על שפת הים, הרועים מימנו את המחקר והמדענים המליצו לקצור את צמחי המלוח מדי שנה כדי שהצמיחה הצעירה המתחדשת תשביע את הרעב של הכבשים.

המלוח הרגלני הוא מבין הצמחים המתקרבים ביותר לקו הרסס בים. באירופה הוא מתואר בתצפיות רבות שנים כצמח התחתון ביותר הגדל בסמוך לקו המים ומקבל רסס של מי ים, ברוחות ובגלים. הוא שולט ללא מצרים ברצועה התחתונה. נעשו ניסויים לדשן שם או לתת לצמחים אחרים יתרון תחרותי אך אלה נכשלו, והצמח שומר על מקומו האקולוגי מימים ימימה.

נראה שגם בחופי ישראל היה המלוח הרגלני נפוץ יותר בעבר. בהיותו צמח שגדל בנוחיות בביצות מלוחות, הרי שעם היעלמות הביצות ממישור החוף, שרובן היו ביצות מלוחות, נפגעה גם האוכלוסייה שלו. עם זאת, שלא כמו צמחי מים וצמחי ביצות רבים אחרים שהפכו להיות נדירים מאוד, האוכלוסייה שלו שמרה על מקומה בחוף הים, והיא גם יוצרת לעצמה פיצוי באמצעות החדירה שלה לגינות נוי, בעיקר אלו המטופחות בתנאים קיצוניים והמצויות על יד הים. התגברות המחסור במים לגינון רק תעלה את תפוצתה.

העלים הצעירים נאכלים טריים בסלט או מבושלים. העלים בשרניים, ועל כן קל לאסוף אותם. העלים הבוגרים מרירים, ועל כן הם משביעים מהר מאוד.