מלוכיה נאכלת משתייכת למשפחת הטיליתיים. שני סוגים מהמשפחה גדלים בארץ - גרויה ומלוכיה. לסוג מלוכיה יש אצלנו שני נציגים - מלוכיה משולשת (Corchorus trilocularis), צמח מדברי נדיר, ומלוכיה נאכלת. מלוכיה נאכלת היא לא ממש צמח בר. מגדלים אותה בשדות, ובנוסף היא מתפתחת כעשב רע בשוליים. החלטתי לכלול אותה, כיוון שהיא מופיעה במגדיר לצמחי ישראל כחלק מהפלורה של ישראל. קל מאוד לגדל אותה. לפני כמה שנים זרעתי ערוגה בפינת הגינה, וכל עוד לא היינו חמדנים מדיי והשארנו קצת זרעים לשנה הבאה היא חזרה לצמוח שנה אחרי שנה מבלי שהיה צורך לזרוע שוב.

פירוש השם הלטיני (Corchorus) הוא רירי, כיוון שריר רב מופרש מהצמח בעת הבישול. השם הערבי נגזר מהמילה מלח, ולכן לא ברור לי למה בעברית כותבים אותו באות כ'. המלוכיה היא צמח עתיק מאוד בארץ שלנו, וגם זו סיבה לאפשר לה להתגנב לספר. בנוגע לאזכור של הצמח במקורות, בתנ"ך ואצל הרמב"ם, יש כמה סברות, אולם הוא לא מזוהה בשם שמשמש אותנו היום כדי לתאר אותו.

לא פחות מפורסם מהמלוכיה הנאכלת הוא מין נוסף של מלוכיה שמגדלים אותו להפקת סיבים. ואל תבקשו בחנות בדים מלוכיה אלא פשוט יוטה. הסיבים המופקים מהמלוכיה (Corchorus olitorius, Corchorus capsularis) אינם מעודנים, אולם הם חזקים וזולים מאוד. רגע לפני שהפלסטיק השתלט עלינו היו כמעט כל השקים עשויים יוטה. ברוך צ'יזיק אכן הציע לקרוא לצמח בעברית יוטה, אבל הצליל הערבי ושימושי הצמח במטבח גברו.

מלוכיה נאכלת היא ירק עם הרבה אופי. מגדלים אותה במצרים על גדות הנילוס, ובגליל על גדות נחל ציפורי. המתכונים של הצפון שונים בתכלית השינוי מהמתכונים של הדרום. עד היום מהדהד בראשי קולה של גברת קהירי מבאר שבע (בלונדינית שגרה באמריקה ומציגה שם בתכניות בישול אתניות), שנהגה בי כבוד כששמעה שאני מבשלת מלוכיה, וכשהחלפנו מתכונים היא פסקה: "את מבשלת כמו שמבשלים בלבנון, אצלנו מבשלים אחרת". ההבדל העיקרי הוא שבמצרים טוחנים את העלים, ובלבנון מבשלים אותם שלמים. אני עדיין מעדיפה את המתכון הלבנוני.

את המתכון שלי קיבלתי מידיד דרוזי שמקור המשפחה שלו מלבנון (צדקה הגברת), גם זה סוג של מרד כיוון שלדרוזים (בין שאר האיסורים שקיבלו כדי להפר) אסור לאכול מלוכיה. צמח המלוכיה נחשב לצמח שמעורר חשק, ואכן גם הוא וגם אביו היו חובבי נשים באופן מרשים. אז כל אחד עם חשבון הנפש שלו...

בוודאי שלא אמליץ לכם לאכול מלוכיה משולשת שהיא צמח מדברי נדיר, כאשר השווקים מלאים במלוכיה נאכלת, מה גם שהטעמים והמתכונים דומים. לקראת הקיץ מופיעות אלומות ענקיות של מלוכיה בשווקים. מכיוון שאצלי אין הרבה פיות, אני נוהגת לקנות אלומה, להוריד ממנה את העלים, ולאחר מכן שליש לבשל ושני שלישים להקפיא כדי לאכול בעתיד.