המלחית האשלגנית היא צמח בעל נוכחות, ואני עוקבת אחריו שנים. בשל העמידות לתנאים קשים, בשל היופי, בשל הקשיחות, ובשנים האחרונות שבהן אני מתייחסת לכל צמח כדרכם של הרביבורים, כמזון עיקרי, תהיתי מה ניתן לאכול בו. המשפחה, משפחת הסלקיים (Chenopodiaceae), היא משפחה שמכילה לא מעט מינים ראויים למאכל: הסלק, התרד, הקינואה. בעבר היה מקובל ששמו הלטיני של המין שלנו הוא Salsola Kali, אולם כיום השם הזה נשמר לאוכלוסייה של אירופה והמין שלנו הוגדר מחדש כ-Salsola tragus, קרוב אבל שונה.

המלחית נפוצה למדיי בסביבת האדם, על כן צפוי שילמדו לנצל אותה. ועוד משהו שלמדתי מן הקוצים של המורכבים מטריד אותי: המינים הקוצניים הם לרוב טעימים, ולא - למה להם לבזבז אנרגיה ליצירת קוצים אם במילא אף אחד אינו רוצה לאכול אותם?

מלחית אשלגנית היא צמח חד-שנתי קיצי. מוצאים אותה בעונת הקיץ גם באזורים ים תיכוניים, בחולות ובחוף הים. גודלו של הצמח משתנה, והוא נע בין סנטימטרים אחדים ועד לקוטר של יותר ממטר. בתום עונת הגידול השיח כולו מתנתק מהאדמה, ומתגלגל ברוח. צורת התפוצה הזאת נקראת צמח גלגל. הרוח מגלגלת את השיחים ובדרך הזרעים מתפזרים, וכך היא מבטיחה לעצמה תפוצה למרחקים. לעיתים קרובות אפשר לראות את הגלגלים האלו שנעצרו על יד גדר או סלע גדול, ובשנה שאחר כך אפשר לראות את הנבטים הרבים.

במזרח התיכון לא נתקלתי בעדויות על אכילה שלהם, ועל כן נברתי בספרים ומסתבר שעלים וגבעולים צעירים נאכלים, טריים בסלט, מבושלים או מטוגנים. ואם איחרתם את מועד הנביטה שאז הצמח רך, אספו את הזרעים. אומנם קצת קשה לאסוף אותם מפני הקוצניות של הגבעולים, אבל אפשר לדוש את השיח השלם. הזרעים נשמרים לתקופות ארוכות ואפשר להוסיף אותם למרקים כדי להסמיך אותם, לדייסות ואפילו לטחון לקמח. לאיסוף הגבעולים כדאי להצטייד בכפפות, ואז הם מתנתקים מהצמח בקלות. אם תאספו נבטים יהיה נעים מאוד, והם גם פחות דוקרים ואף יותר טעימים.