המליסה משתייכת למשפחת השפתניים (Labiatae). בני המשפחה הם שיחים ועשבים שמתהדרים בפרחים בעלי שתי שפות, שפה עליונה ושפה תחתונה. לרוב מקור השפתיים הוא מאיחוי של חמישה עלים או חמש אונות. מלבד הפרח הלא נכון אפשר לזהות את המשפחה גם על פי צורת הגבעול. שלא כמו רוב הגבעולים בעולם הוא לא עגול אלא מרובע, יש לו ארבעה מקצועות, ויחד עם העלים הנגדיים והריחות, השמנים האתריים, הרי שהמשפחה מובהקת מאוד וקל לזהות את בניה. לעיתים קרובות וגם אצל המליסה הפרחים ערוכים בדורים, וכך מבליטים את הפרחים ומאפשרים למאביקים לעבור מזה אל זה ביתר קלות. בני משפחה המפורסמים הם המרווה והנענע, אבל גם למליסה יש מקום של כבוד בשורה הראשונה של בני המשפחה המצטיינים בריחות נעימים, ומינים רבים משמשים להכנת תה. כך גם הזוטה, הכלמנתה ועוד ארוכה הרשימה.

שמה העממי (באנגלית) של המליסה הרפואית הוא Lemon balm. השם מרמז על ריח הלימון הקל של העלים. ניתן לחוש בו אם ממוללים את העלים, דהיינו משפשפים ומקמטים אותם באצבעות הידיים ואחר כך מריחים, או בשמנים המופקים מהצמח או בתה שחולטים מהעלים. בישראל גם ככה קשה לנו עם השמות בעברית, ורק למינים ספורים של צמחים יש גם שמות עממיים. אין שמות אבל יש מליסה, צמח רב-שנתי, חובב לחות, שגדל בצפון הארץ בעיקר על יד מים ובמקומות מוצלים ולחים שמזכירים את אירופה.

סקירה קלה באינטרנט תגלה שניתן לרכוש שמן מליסה - שמן צהבהב, צלול, בבקבוקים קטנים. השמן הוא למעשה ריכוז של השמנים האתריים שנמצאים בעלים, והם מקור הריח. הוא מופק בתהליך איטי של נידוף ועל כן מחירו הגבוה, שכמובן מתגמד בהשוואה לסגולות הרפואיות המובטחות באותם אתרים.

באירופה וגם במזרח התיכון משתמשים במליסה להכנת תה, להכנת ליקרים וגם כתבלין בבישול. המליסה משמשת לעיתים קרובות כחומר טעם בגלידה ובתה חם או קר, גם בשילוב עשבי תיבול נוספים כמו נענע, בת משפחתה. לעיתים מוסיפים מליסה למנות של פירות או לממתקים..It can be used in fish dishes and is the key ingredient in lemon balm pesto. ניתן להשתמש במליסה במנות דגים, והיא המרכיב העיקרי במליסה פסטו. יש הצעה להשתמש במליסה כחומר משמר בנקניקיות, תחליף בריא יותר מאשר חומצה בטא הידרוקסית.