המללנית הערבית היא קרובת משפחה בעלת ייחוס של המללנית הריחנית (Lobularia maritima), שמן הדין לקרוא לה מללנית ימית, והיא מוכרת לנו בשמה העממי סלסלי כסף, צמח גינות נפוץ, ממשפחת המצליבים, נמוך קומה, עשיר בפרחים לבנים קטנים ובריח מתוק. הסוג מתאפיין בפרחים קטנים ובתפרחות צפופות שמחפות עליו. למללנית גוון מאפיר שנגרם בעיקר בשל השערות שמצפות את הצמח. מבט מקרוב יראה שהן מסועפות והדוקות, עוד דרך להגדיר את המין ולשמור על העלים. שני מינים של מללנית גדלים בר בישראל: מללנית מצרית (Lobularia libyca) ומללנית ערבית (Lobularia arabica). שניהם נדירים יחסית. המללנית המצרית כמעט אינה עולה צפונה למישור החוף, ובית הגידול העיקרי של שני המינים הוא נופי המדבר.

המדבר הוא בית גידול קשוח לכל הדעות, אבל בשנה גשומה גם שם יורד גשם ופרטים רבים עולים מן האדמה ויוצרים משטחי פריחה. בסוף העונה הגשומה הצמחים מחזירים אליה מלאי זרעים שיספיק לשנים הבאות. המינים החד-שנתיים של המדבר מותאמים לחוסר היציבות. הם עולים בהמוניהם בשנים עשירות בגשם, ואחריהם עדת הבוטנאים והצלמים. הפרחים של המללנית קטנים יחסית, אך הם ריחניים ועשירים בצוף, והחרקים מגיעים אליהם בשקיקה, מאביקים ותורמים את חלקם להבטחת המשך הקיום של המין.

הפרח מבחינת הבוטנאים הוא איבר אנטומי מוגדר, עם עלי גביע, עלי כותרת, אבקנים ועלי. מבחינת המאביקים הוא יחידת האבקה (Pollination unit), כתם צבע שמבטיח מזון: לעיתים צוף, לעיתים גרגירי אבקה, ולפעמים הם פולשים ואוכלים את העלים. קיבוץ הפרחים בתפרחת מגדיל את כתם הצבע ומושך את החרקים לתפרחת, ואז הם מתפנים לבקר פרח פרח. משפחת המורכבים הביאה את התכונה הזאת לדרגת אומנות בתפרחות המורכבות שלה, ובמשפחת המצליבים מצטרפים פרחים לתפרחת, אצל חלק מהסוגים וגם אצל המללנית. חיסכון ויעילות יבטיחו תשואה הולמת לפריחה. לקראת פיזור הזרעים הגבעול מתארך ומוכן למשימה הבאה שלו: פיזור הזרעים. בכל פרי שני זרעים, רקועים ועטופים במלל קרומי שגם הוא עוזר להם להתרחק מצמח האם לקראת כיבוש של בתי גידול נוספים. בעוזבם את צמח האם נשארת המסגרת של הפרי ובמרכזה קרום, יופי שכבר אין בו תועלת.

המללנית הערבית, כמו מינים אחרים של מצליבים, מהווה תוספת מרעננת לסלט או למטבל גבינה. ומכיוון שלא העזתי לקטוף צמחים נדירים מהבר, ניסיתי את המתכון עם מללנית ריחנית.